YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

יבורך האל שנתן לנו את הבאר הזו                                   חזרה ל"ועוד"            

 

שנת 486 לספירה. רחובות בנגב:
עכשיו בוקר היום שלפני.
מחר תחנך הכנסייה הצפונית בטקס רב רושם
ההתרגשות בעיר גדולה
.
מכובדים הגיעו מכל ישובי הסביבה - ניצנה, שבטה, חלוצה ואף מעבדת
.
הרחובותהומים, שיירות גמלים באות והולכות. נשות העיר מסיימות את קווי הרקמה האחרונים בשמלותיהן
.

הכנסייה מרשימה ביותר - שורות עמודי אבן גיר רכה מטויחיםוצבועים. גג הרעפים המשופע בולט למרחוק. נגלה ראשון מבעד לעצי השיטה למובילי השיירות
.

פטריקיוס אחראי על ביצוע הפסיפס הענק שבנייתו התעכבה מעל המצופה
.
דווקא עכשיו - תקלה! האבנים האדומות אזלו וחסרו במקומות רבים ברחבי הפסיפס
.
הגרוע מכל - הצלב שבמרכז האפסיס - הבולט לעין כל - חסר את כל חלקו השמאלי
.
כל תהילתו של פטריקיוס בסכנה - עמל של חודשים עלול לרדת לטמיון אם לא תושלם המשימה במועד
.

הוא בונה על חברו הטוב - יוחנן בן ואיל מחלוצה, מהלך שעתיים בלבד צפונה ושולח אליו את עוזרו הנאמן. שיירת הגמלים, כך קיווה תוכל לחזור עד שעות הצהרים עם האבנים החסרות
.

בחמש בערב מופיע ראשו של הגמל הראשון בשיירה מעבר לחולות הצהובים
.
"
יש!" צעק פטריקיוס למראה המטען המורד אחר כבוד
.
אבני הפסיפס האדומות סותתו במהירות למידות הנכונות, שובצו במקומם ושוקעו אל חומר המליטה הוכן מבעוד מועד
.
בשלוש בבוקר הושלמה המשימה. הרצפה מרהיבה. הצלב מושלם
!

מותש יורד פטריקיוס לבאר שלמרגלות הגבעה הדרומית. מעלה כד מים ושותה לרוויה
.
"יבורך האל שנתן לנו את הבאר הזו
" הפטיר בהנאה והלך לישון שעתיים לקראת היום הגדול.


שנת 1986. שטחי האימונים של צאלים:

דמדומים. שמיים צבועים אדום. גדוד התותחנים במילואים מבצע פריסה אחרונה לפני התרגיל "משימתי גדודי" המסכם אימון של שלושה שבועות.
קצת אחרי החשכה יחלו ההכנות הסופיות .משאיות ה"ריאו" מחלקות פגזים בין הסוללות
.
קבוצת פקודות, תדריכים. לקראת חצותנלך לישון לשעות ספורות
.

שעות השינה של הצוות שלי קצרות יותר
.
אנו - צוות הסיור והמדידות - אמורים לצאת שעה וחצי לפני כולם. לנווט לעמדת הפריסה, לסמן את הציר ולמדוד את מיקומנו המדויק. בעקבותינו יגיע כל הגדוד ואבוי אם נתברבר
.
אני - כמפקד הצוות עסוק בלימוד הציר
.
צפויה לנו תנועה של שעה בלב דיונות גבוהות
.
השטח חולי ומאפשר תנועה בצירים בלבד דבר המקל על לימוד המסלול. אני משנן את סדר הצירים, את המרחקים בין הצמתים ואת נקודות האימות
.

שתיים בבוקר - השכמה של הצוות. שקי שינה נגללים במהירות, פרג` הנהג מניע ומעלה את הכבש האחורי של הנגמ"ש ותוך חמש דקות אנו בתנועה
.
ללא אורות. לילה ללא ירח (הם יודעים לתזמן תרגיל משימתי) - כל זה צפוי - אבל קיבינימט - מהיכן צץ הערפל הנורא. ממש לא רואים ממטר
.

השביל החולי נראה בקושי. אני יורד מידי פעם מהנגמ"ש ומודד כיוון. הזמן אוזל במהירות
.
עופרי שלצידי בצריח הפיקוד מעודד אך הוא ספקן לגבי עמידתנו במשימה
.
לרגע אני מאבד את בטחוני. האם אנו על הציר הנכון
?
אני מרים את ה"שפנפן" ובאפילה מזהה את הכתם שחור אליו קיוותי להגיע - אכן הבאר העמוקה של רחובות - אחת מנקודות האימות המרכזיות שתכננתי. אנחנו בדרך הנכונה! עוד קילומטר ואנו במקום
.

"יבורך האל שנתן לנו את הבאר הזו
!" הרהרתי בליבי כשמשב האוויר החם של מנוע הנגמ"ש מכה בפני.

 

                         *  *  * 

 

שני האירועים - בהפרש של אלף וחמש מאות שנה בדיוק התרחשו ברחובות שבנגב.
אחת מערי הנבטים המרשימות שבנגב - כתבה נפרדת עליה באתרים ועודדרום.


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה