בָּדָד לָעַד - שרה לוי     חזרה ל"ועוד"  
 
 היא החליטה לעזוב חיי נוחות ועושר באחת הערים המשגשגות בעולם ושמה פעמיה לארץ המובטחת. לאחר זמן החלה מפעלה החלוצי על הר טרשים קרח אותו לא נטשה עד יום מותה.

שרה נולדה בשנת 1872 במלבורן אוסטרליה למשפחה עשירה כקורח. אביה מאיר אדלר היה סוחר מצליח וכונה "מלך האופנה". בגיל 25 נישאה במלבורן ליוסף לוי ושם ילדה את שתי בנותיה - מרים ורבקה.
הזוג עבר לשלוש שנים לארה"ב אך שב והשתקע בסינגפור שהייתה כבר אז צומת מסחר ועסקים.
כאן חיו חיי עושר ורווחה, השתלבו בקהילה היהודית הקטנה במקום וגידלו את בנם השלישי - עקיבה.
בשנת 1922 ביקר בסינגפור אלברט איינשטיין – שרה, בעלה וחברי הקהילה ארחו את המדען המופלא ואף הונצחו על יד צלם מ"סטודיו אמפייר".

באדיבות ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה

איתור תמונותיה של שרה היתה משימה מאתגרת והגדלה מתמונה זו מספקת הצצה נדירה לדמותה (כאן בגיל 50).

באדיבות ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה.

בשנת 1926 כשהיא בת 54 - עולה שרה עם בעלה יוסף לארץ. צפת והר כנען עדיין כלל לא בתודעתה. הזוג משקיע משאבים בסיוע לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית ברמת גן, אום-חאלד (נתניה), אזור מקווה ישראל וג`בליה (בגבול בת ים-יפו).
שלוש שנים אחרי הגעתה פוקדות את שרה שתי טרגדיות עם מות אביה ובעלה.

שרה נותרה לבדה. עתירה במשאבים ועם דחף ציוני עז לעשות למען מולדתה הישנה חדשה. בשנת 1933 מגיעה שרה לביקור בצפת. בעיר כאלפיים יהודים המרוכזים ברובע ההסטורי הצפוף וכעשרת אלפים ערבים. הר כנען הנישא מעל לעיר חשוף וסחוף רוחות. שרה מתאהבת בהר ומכאן תיקשר נפשה למקום לעד.

בעידודו של זלמן ברזל מצפת רוכשת שרה 200 דונם ומתחילה בהקמת מבנים שישמשו מגורים לתושבים מצפת ועבור אמנים. מכתב מסוף שנה זו – מייד לאחר ראש השנה לרב העיר אברהם לייב זילברמן – מעיד על אמונתה היוקדת:
...דברי מכתבו היקר עודדו וחזקו אותי..שבח והודיה לריבון העולמים אשר מפעליי שאני הולכת לעשות נתמכים מכל החוגים...רב יקר, אני נשבעת בכל הקדוש לי כי מיום שנולדתי לא היה לי ימי אושר כימים האלה שה` זיכה אותי להתחיל בבנין צפת עיר הקדושה..."

 
באדיבות ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה

שרה רוכשת חמישים חמורים ומארגנת "אקספרס חמורים" המביאים מים ממעין ביריה למרומי ההר. לאחר שנתיים של בנייה משתנה קו הרקיע של הר כנען. שרה בונה בתי מגורים המושכרים בשכר דירה סמלי. המבנה המרכזי מוסב לאחר זמן קצר למלון ובמתחם נפתח הראינוע הראשון באזור.
בתמונה מטה נראה המבנה המרכזי. לשמאלו בתי שכונת שרה לוי ולימינו בתי יזמים נוספים.

 
באדיבות ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה

מנחם הכהן מספר בספרו "סיפורי צפת" על בחירת המשפחות הראשונות שיעברו לגור בבתים שהקימה שרה:
"משפחתי זכתה להימנות עם עשר המשפחות המאושרות שנבחרו, ובשנת 1933 עברנו לגור בכנען.
הייתי בן ארבע בסך הכול, אך עד יום מותי לא אשכח את ההרגשה הנפלאה ואיני מסוגל למצוא מספיק מילים לתאר את האושר להיכנס לדירה חדשה עם חשמל במקום מנורות נפט ישנות ומסריחות, מים זורמים בברזים מבלי צורך לשאוב אותם מהבור, והעיקר - שירותים בתוך הדירה, דבר שנחשב באותם ימים שיא המותרות והפינוק, מה שרבים מהקוראים בוודאי יתקשו להבין ולהאמין.
הגברת שרה לוי התיחסה לדייריה ודאגה לרווחתם כאילו היו ילדיה, עצמה ובשרה, והתושבים הגישו כבגן עדן. היא שכרה מונית שהסיעה מדי יום את התלמידים לבתי-הספר בצפת וחזרה בתום הלימודים; הקצתה חדר שבו הפעיל אחד המשתכנים חנות מכולת למצרכי מזון בסיסיים"

בשנת 1936 פורץ בארץ המרד הערבי. על ראשה של שרה מוכרז פרס כספי אך שרה לא מתרגשת ונותרת כמעט לבדה על ההר.

נכדה של שרה עקיבה עושה קריירה בצבא הבריטי כרופא ומגיע לדרגת סגן אלוף. בשנת 1941 נפצע עקיבה בקרבות בלוב ובבתי הכנסת של צפת נערכות תפילות לשלומו.
עם פרוץ מלחמת העצמאות החמיר המצב עוד. שרה סרבה להפצרות ילדיה לבא לארה"ב.
אל המתחם שלה הגיעה פלוגה א` מהגדוד השלישי של הפלמ"ח עם אלעד פלד – קצין צעיר בתפקיד סמ"פ.

 
לוחמי הפלמ"ח בחזית מלונה של שרה -מתוך "צפת בתש"ח" - אלעד פלד  ארכיון פלמחים – הוצאת יד בן צבי

שרה מטפלת בלוחמים כאם: מחכה להם בחוזרם מפעולות בסאסא ובאזור, מאכילה ומכבדת במשקה חם.
סיפורים רבים נרקמו על אומץ רוחה. פעם הוצנח שק לחם מה"פרימוס" אך לרוע המזל נפל קרוב לעמדות הערביות. המפקד העדיף לא לסכן חיים בהבאת המטען ולחכות להצנחה השנייה. אך שרה בת ה- 76 התעקשה ובחסות העלטה זחלה על ארבע לקירבת העמדה הערבית והביאה את שק הלחם ללוחמים...
חברי הפלמ"ח גמלו לשרה ובין המנות שהוצנחו להר היתה מנת ברזל עבורה כאילו הייתה מלוחמות הפלמ"ח.

בשנת 1953 ציוותה שרה את כל נכסי דלא ניידי שבבעלותה לקרן הקימת לישראל ואת המיטלטלין לביתה רבקה.

באדיבות ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה

שרה המשיכה לחיות על ההר ובליבה גמלה החלטה להקבר עליו. היא קבלה אישור ממשרד הבריאות וטיפחה את הגן בו תמצא מנוחתה האחרונה.

 
רישום של אריה מרזר "בסמטאות צפת" – ישעיהו עשני הוצאת ספרית צפת 1961

באדיבות מאיר המאירי – מחלבת המאירי

בשנת 1969 בת 97 הלכה שרה לעולמה ונקברה בגן שמצפון למלונה על הרכס אליו נקשרה במחצית השנייה של חייה הארוכים.
על המלון ההסטורי של שרה הוקם לימים מלון "כנען ספא". השכונה על הר כנען - "קרית שרה" נקראת על שם גיבורת סיפורנו זה.

הר כנען כיום
 

הקבר הצנוע נמצא בשוליו הצפון מזרחיים של הגן. הכיתוב על המצבה שבור בחלקו (במיוחד בחלק שבאנגלית) אין במקום כל שילוט המתאר את פועלה של שרה. גם במלון אותו יסדה אין פינת הנצחה ומילה לא מוזכרת בנושא באתר המלון. פנייתי להנהלת מלון "כנען ספא" לא נענתה. (ראו עדכון בתגובות 5 ו-8 מטה).

מקורות
ארכיון מוזיאון בית המאירי בצפת, מאוסף כהן-פסג"ה - תודה מיוחדת לג`ודי המאירי ולאורי גורדוני
"סיפורי צפת" - מנחם כהן הוצאת משרד הבטחון
"בסמטאות צפת" - ישעיהו עשני הוצאת ספרית צפת 1961
"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" - דוד תדהר  
"צפת בתש"ח" - אלעד פלד , הוצאת יד בן צבי

 כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

 חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי