YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

בָּדָד לָעַד - בן-גוריון על שפת המצוק                           חזרה ל"ועוד"

בשנת 1973 נפטר דוד בן-גוריון בהיותו בן 87. לפני מותו כתב בצוואתו: "אבקש כי יביאו אותי לקבורה בנחלת הקבר במדרשת שדה בוקר לצד קברה של פולה זכרונה לברכה. אבקש כי בעת הלוויתי וליד קברי לא ישאו הספדים ולא יושמע ירי מטחי כבוד."

על מקום הקבורה החליט בן-גוריון שנים קודם לכן. הוא הרבה לטייל לאורך מצוק נחל צין כאשר מתלווה אליו חבר המשק יהושע כהן, שהפך ידידו ושומר ראשו מאז הגיע לקיבוץ. הנוף עוצר הנשימה של מצוקי הצינים שבה את ליבו והוא גילה ליהושע כי כאן ירצה להקבר. דוד האמין שילך לעולמו ראשון ובבוא העת תטמן לצידו רעייתו פולה. יהושע נחרד מהרעיון וטען כי המקום שומם ואינו מתאים. אגדה מקומית אומרת כי לאחר ששיחה ברוח זו חזרה על עצמה מספר פעמים, הרים דוד את קולו ואמר "מי שיצטרך לשכב כאן זה אני ולא אתה! החלטתי סופית!"

                                       *   *   *

קצרה היריעה לסקור את מפעל חיים של ענק הסטורי זה. נזכיר תחנות בחיו, נספר על מערכת יחסיו עם האישה שאיתה חי חמישים שנה ונתייחס למשמעות בחירתו באתר הקבורה המבודד.

דוד יוסף גרין נולד בשנת 1886 בפלונסק שבפולין. בשנת 1906, כאשר היה בן 20, עלה לארץ ישראל. שנה זו תחשב בעיניו כשנה מכוננת ועל לוח קברו ציווה לציין גם אותה.

בשנותיו הראשונות בארץ היה חקלאי ועבד במושבות. ערב המלחמה העולמית הראשונה למד משפטים בקושטא ולאחר שפרצה המלחמה גורש מהארץ והגיע לארצות הברית. בניו יורק פגש את פולה מונבז אחות במקצועה.

מקור התמונה: ויקיפדיה

על פגישתם יספרו כל אחד מהם בנפרד ברבות הימים:
דוד: "פניה במשקפיים היו נעימות, גופה שופע, רגליה יפות, קומתה נאה ואישיותה קורנת חום, נשיות, עליצות, נדיבות... והתערבות חסרת מעצורים וטקט בעניני הזולת.."

פולה: "הוא ביקש שאעתיק לו את מה שמספרים על ארץ ישראל... הוא היה אדיב ואינטיליגנטי המשפחה שלי התנגדה לו אבל עלי הוא השפיע מייד... עיניו היו טרוטות , לבושו בלוי אבל כשפתח את הפה... ראיתי שזה אדם גדול..."

בשנת 1917 התחתנו השניים בטקס אזרחי קצר. חודשים ספורים אחר כך התנדב דוד לגדוד העברי ועזב את רעייתו הצעירה בניו-יורק כשהיא בהריון.
בין השניים התנהלה התכתבות בה הביע דוד את אהבתו הרבה לפולה אותה כינה "פוליה".
 
"היודעת את שאני אוהב אותך כאהבת אישה ואחות אם וילד כי את בשבילי אהובה ואישה אם ואחות ואם ילד שלי. הכל הייתי נותן בעד רגע אחד איתך בעד שניה אחת בעד מבט אחד חטוף הכל הייתי נותן פוליה, האחת והיחידה היקרה שלי "

מיקי גבריאלוב הלחין מכתב זה לשיר ואת המשך הכתבה תוכלו לקרא על רקע שירתו.

 מילים : דוד בן גוריון        לחן וביצוע : מיקי גבריאלוב  1983 

בשנת 1919 הגיעו דוד ופולה לארץ בנפרד ועברו לגור בתל אביב.
לזוג בן-גוריון נולדו שלושה ילדים: גאולה (בן אליעזר לאחר נישואיה, אימו של יריב) שהייתה מורה, עמוס שהיה ניצב במשטרת ישראל, ורננה שהייתה פרופסור למיקרוביולוגיה.

את השנים הבאות הקדיש דוד להכנת תשתית למדינה שבדרך. נסיעותיו הרבות לחו"ל הקשו על פולה וגרמו לה מרירות.

בן-גוריון נצרב בתודעת רבים בשלוש תמונות - הכרזת מדינה ישראל המבטאת את מחוייבותו הטוטאלית לנושא הציוני, תמונתו בעמידת ראש בחוף תל-אביב (צלם - פאול גולדמן). המבטאת את אישיותו הלא שגרתית ותמונתו מאכיל כבשה עם בקבוק הנקה בה הוא נראה מאושר מאי פעם (צלם - בנו רוטנברג).

צלם רודי וייסנשטיין מקור: ויקיפדיה

פולה הופיע רבות עם בעלה בציבור. כאן בטקס פתיחה מחדש של קו הרכבת ירושלים - תל אביב בשנת 1950 

מקור: ארכיון משרד הבטחון

התמונה הבאה משקפת בעיני יותר מכל את השוני באישיות של בני הזוג: דוד איש חזון רואה למרחוק, פולה פרקטית ועוסקת ביום-יום:

צלם: דוד חריס

הקשר של בן גוריון עם שדה בוקר החל בחודש מאי 1953.
בן גוריון עשה דרכו בשיירה צבאית למכתש רמון לראות את עבודות פריצת הדרך החדשה לאילת (מעלה העצמאות). את שארע בדרך היטיב לתאר דניאל הלל - אז אחד ממייסדי הישוב הצעיר.
החלוצים הצעירים הביטו בשיירה מעלה אבק עושה דרכה דרומה. לפתע הסתובבו כלי הרכב והתקרבו לישוב הצעיר שמלאה לו שנה אחת והיו בו באותה עת 15 צעירים.

לתדהמת החברים ירד ראש הממשלה מן הרכב ומבטו מופתע.

"מה אתם עושים כאן?" שאל
"מנסים לבנות ישוב חקלאי" השיבו הצעירים

"כאן במדבר? של מי הרעיון?"
"שלנו" השיבו
"מי תומך בכם? משרד החקלאות? הסוכנות?"
"כל אלה הערימו עלינו קשיים. באנו ביזמתנו"
"בוודאי אתם צריכים חברים חדשים"
"כן - אך הם צריכים להיות מהסוג הנכון. נכונים לעבוד קשה"
"האם יש מגבלת גיל? האם תקבלו זוג כמונו המוכן לעבוד קשה?"
שאל בן-גוריון והפנה מבטו לפולה.

דניאל הלל כתב בספרו כי את מבטה של פולה לא ישכח לעולם...
כולם פרצו בצחוק, נפרדו והשיירה המשיכה לדרכה.

אחרי שבוע בדיוק קיבלו חברי שדה בוקר את המכתב המדהים הבא:

חודשים ספורים אחר כך התפטר בן-גוריון מהממשלה ועלה לשדה בוקר. קצת יותר משנה אחרי שהתפטר חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון. אחר כך נבחר שוב להיות ראש ממשלה ושר ביטחון. לאחר עוד שמונה שנים, בשנת 1963, התפטר שנית וחזר לשדה בוקר.

על החיים בקיבוץ כתב בן-גוריון לבתו רננה:
"יש גם מטבח לא גדול עם כיריים של גז ומקרר חשמלי מוסק על ידי נפט... ידידים שלחו לנו תנורי נפט... ויחד עם התנורים החשמליים אנו יכולים לשרוף כל שדה בוקר בהבל תנורינו... בקיצור "ארמון". מבחוץ זה צריף ככל הצריפים, אבל בפנים - כמעט כמו בתל אביב, אלא פחות ספרים ויותר תנורים... יש מטבח קיבוצי, כמובן, אבל אמא לא נלהבת ביותר לא מניקיון השולחנות, לא מטיב המאכלים ולא מדרכי הבישול, ואוכלת מעט מאד במטבח, וגם לא בצריפנו. וכיצד היא ניזונה – באמת איני יודע. אני התרגלתי כמעט לכל המאכלים, ואוכל כאן יותר משאכלתי בירושלים ובתל אביב."

הצריף בו גר הזוג בן-גוריון התאפיין בצניעות רבה. לדוד ולפולה היו חדרי שינה נפרדים (של מי החדר בתמונה?).

אחד ההסברים לכך הוא שדוד הרבה לקרא בימים ובלילות. היו לו מעל עשרים אלף ספרים בשלושים שפות. בן-גוריון עצמו כתב כשלושים ספרים.

ספרייתו של בן גוריון בביתו בתל אביב

בתקופה זו ירד בן גוריון ממרכז הבמה אך הביקורים אצלו לא פסקו.

בן-גוריון צועד בין משה נצר מרמת יוחנן לשמעון פרס. מקור התמונה: ויקיפדיה 

 דעותיו המשיכו להיות חריגות ובפרספקטיבה של זמן חלקן אפילו היה תמוה. ערב מלחמת ששת הימים ביקר אותו הרמטכ"ל יצחק רבין בנסיון לקבל עצה טובה וחזר ממנו נבוך ונסער עקב ביקורתו החריפה על הגיוס המלא ועל אחריות הממשלה למלחמה קשה שתסתיים להערכתו באסון. אחרי המלחמה הציע להרוס את חומות העיר העתיקה כאות לאיחוד העיר. 

מותה של פולה בשנת 1968 טלטל את דוד בן-גוריון. רננה ביתו נזכרה כי הוא המשיך להכין את מאכל הקוץ` מוץ` המפורסם שהייתה נוהגת פולה להכין לו בטענה שכך הוא מרגיש לרגע שהיא עדיין איתו.

בן-גוריון בהלוויתה של פולה צילום: שלום בוכבינדר, באדיבות ארכיון שדה בוקר       

בראשית 1973 נאלץ דוד בן- גוריון לעבור לגור בתל אביב כדי לקבל לטיפול רפואי צמוד יותר. זכרונו הפנומנלי החל בוגד בו וכאבים ביד ימין שכתבה מליוני מילים במשך חייו, הקשו עליו את המשך הכתיבה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים עת היה כבר במצב קשה הספיק לכתוב את המילים האחרונות בחייו - מילות ניחומים לעוזרו האישי משנות החמישים אלחנן ישי שבנו נפל בסיני.

ב-1 בחודש דצמבר 1973 נפטר דוד ונקבר לצידה של פולה. לימים עבר האתר "מתיחת פנים" על מנת שתכיל את המבקרים הרבים ביום הזכרון השנתי.

השטר שהונפק לזכרו משקף בנופו ובצבעו את חזונו לישוב הנגב.

לנו נותר לתהות האם הבחירה באתר המדברי הפראי מדמה את משה רבנו בהר נבו עת השלים מסע ארוך, מכונן ורווי הישגים אך מלאכתו טרם הושלמה.

מקורות לכתבה זו
אתר המכון למורשת בן-גוריון
"האישה שאיתו - חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל", אילן בן עמי, הוצאת מטר 2010
"בן-גוריון, אפילוג", אבי שילון, הוצאת עם עובד / ספרית אפיקים, 2013
"בן-גוריון האיש מאחורי האגדה", מיכאל בר- זוהר, הוצאת ידיעות ספרים
Negev - land water and life in desert environment, Daniel Hillel, Praeger Publishers, 1982

תודה לידידי אלישע צורגיל משדה בוקר על הסיוע בהכנת הכתבה ועל ארגון המפגש המרתק עם דניאל הלל

לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי    


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה