אלמאלכ דאוד ובנו סולימן - שעור במידתיות                  חזרה לאתרים מרכז

יצאנו לטיול שבת בוקר בשרון לתצפית חדשה על מאגר מים מצפון לבורגתה. אחרי ביקור במקום עלינו לגבעה הצופה יפה על המרחב - תל אשקף. למרגלותנו שדה מעובד ובקצהו בית נטוש ישן - מאלה שגורמים לך להרהר מי גר בו ומתי נעזב.

 כאן פגשנו את עאבד מקלנסווה והתפתחה שיחה. מהר מאוד הועתרו עלינו חצילים כיד המלך.

עאבד אמר כי המבנה עליו שאלתי הוא שריד מחירבה שהייתה כאן עד 1948. כפריי השומרון היו יורדים לעבד שדותיהם בשרון וכאן התפתחו כפרי-בת. כך לדוגמה הכפר בית ליד נמצא בשומרון - כעשרים קילומטר מזרחה לנו - בין שכם לטול-כרם. במאה ה-19, במקום בו נמצאת נורדיה, התפתח כפר-בת מסוג זה ושמו "חירבת בית ליד" חירבה לא במובן חורבה אלא כפר שהיה חי ונושם. 

מפה משנות ה-40 של המאה ה-20 באדיבות "נתב שטח"

ומכיוון שכבר התיידדנו - סיפר לנו עאבד סיפור:

סופיאן היה רועה צאן ואילו שכנו אברהים - פאלח. מתקרבת עונת הקציר וחלקתו של אברהים ירוקה ובשלה ולא ירחק היום בו תתאסף המשפחה למלאכת הקציר. סופיאן נודד עם עדרו ומתאמץ לאתר שטחי מרעה טובים. והנה - קרב העדר לחלקתו של אברהים, עולה עליה ומחסל את היבול כולו. היתכן כי נרדם סופיאן או עצם עין בצר לו? נזעק אברהים וביקש פיצוי. מכיון שלא הגיעו השניים לעמק השווה ופנו למלך דאוד.

דאוד הפסיק מנגינתו ופנה לשמוע את הצדדים. לאחר שכלו הטיעונים - הגיע רגע הפסיקה: "סופיאן - את כל עדרך עליך לתת לאברהים. לא עוד רכושך הוא". המומים יצאו מלשכת המלך. סופיאן הבין כי את דבר המלך לא ניתן לשנות.

והנה מחוץ לארמון משחק לו  סולימן  בן המלך. נער הוא ויפה תואר (לא מצאתי תמונה שלו בנערותו ולכן האילוסטרציה מאוסף הבולים..). רואה סולימן את השניים נסערים ושואל לדבר המעשה. "גזרתו של אבי ראויה" אמר "אולם אני הייתי פוסק אחרת". "כיצד היית פוסק" שאלו השניים בדריכות. "לך אברהים" אמר סולימן "שכל יבולך השנתי הושמד, הייתי נותן את כל תנובת החלב והצמר של העונה הקרובה ואת כל הטלאים שייוולדו השנה"

 שעור במידתיות אמרנו ?

הודינו לעאבד על הסיפור וחזרנו לביתנו כשמנה ראשונה לצהרים כבר יש - חצילים חרוכים בטחינה. 

חזרה לאתרים מרכז            חזרה לתפריט ראשי