YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

בָּדָד לָעַד - בשבילי קיבוץ חניתה                              חזרה ל"ועוד"    

אנו מהלכים בין שבילי קיבוץ חניתה וצמוד לדרך בין בתי הישוב וליד חניית רכב נראית מעין אנדרטה - גוש אבן גדול ועליו כתוב "נפלו בהגנת חניתה תרצ"ח". מתחתיו שתי קוביות גיר עם השמות: "אריה לוסקי", "יחזקאל מונצ`יק".

יתכן שגם הצעירים בני הקיבוץ אינם יודעים כי מדובר בשני קברים ולא באנדרטה שהרי אין כאן ממש מצבות.

מי היו השניים ומדוע נטמנו כאן?

נחזור לשנת 1938. הימים הם ימי המרד הערבי. חלוקת ארץ-ישראל עומדת על הפרק מזה כמה שנים. מדיניות ההגבלה הבריטית על העלייה ועל התיישבות מצֵרה את מרחב המדינה היהודית העתידית. באזור הגליל העליון יש מעט מאוד ישובים הואיל ומאז העליה הראשונה עיקר ההתיישבות הופנה למישור החוף, לעמק יזרעאל ולעמקים המזרחיים. האחים אליעזר ואברהם וינשל יוזמים קניית 4000 דונם באזור גבול לבנון עבור ישוב עברי. לאחר תקופת התלבטות קצרה מחליט דוד בן גוריון להנחות את קרן קיימת לישראל להשלים רכישת הקרקע ולהקים במקום ישוב "חומה ומגדל". התנאים לעליה על הקרקע היו קשים וחריגים. לא היתה דרך נוחה לנקודה המבודדת ולכן נערכו להקמת מחנה לוגיסטי מזרחית לכפר הנוצרי באסה (היום שלומי). בבוקר יום 21 במרס 1938 הגיעו כחמישים משאיות וכארבע מאות איש וביניהם מאה אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה וההעפלה לחניתה החלה. 

 

עשרות גמלים וחמורים שימשו לשינוע הציוד הרב לנקודת העליה על הקרקע

צילום זולטן קלוגר. מקור ארכיון המדינה

בתוך זמן קצר הוקמו שני מגדלים מעץ וחומה היקפית.

צילום זולטן קלוגר. מקור ארכיון המדינה

כבר בליל העליה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי האזור ושנים מהם, יהודה ברנר ויעקב ברגר נהרגו.

כך נראה המחנה בימיו הראשונים:

מקור: ויקיפדיה ערך חניתה.

במפה משנות המדינה הראשונות המבוססת על מפה בריטית מימי המנדט נראה הכיתוב חניתה במפה המקורית בסמוך לכפר אל באסה. פחות משלושה שבועות לאחר העליה על הקרקע נפרצה דרך לבית האבן הערבי שעמד ב"חניתה עילית" והקבוצה עברה לשם בהשאירה את חניתה תחתית כמחנה אימונים עבור קורס מכ"ים של ההגנה.

 

יחזקאל מונצ`יק  נולד בשנת 1913 בפולין, הצטרף לתנועת "צעירי מזרחי" ובגיל 21 עלה לארץ (1934). כאן בימי המאורעות התקבל לתפקיד "שוטר נוסף" ושירת בכפר יונה. לאחר העלייה לחניתה שרת זמן קצר ב"חניתה תחתית" הזמנית ואחר-כך היה בין הראשונים שעלו ל"חניתה עלית".  "אי אפשר לתאר לך התלהבותם של החברים מחניתה. כולנו כגוף אחד אנחנו" כתב למשפחתו בפולין.  ביום 22.5.1938, כחודשיים לאחר העלייה לחניתה, נהרג בהתקפה על פועלים בשדות הישוב החדש ונטמן בחניתה עילית מחוץ לתחום המיושב.

פחות משלושה שבועות מיום נפילתו של מונצ`יק נטמן לידו אריה לוסקי.

אריה לוסקי  שכונה בפי חבריו "לולה" או "לוֹל`קה" נולד בשנת 1919 בוילנה. אריה למד בגימנסיה העברית "תושייה" בוילנה והיה פעיל ב"השומר הצעיר". בשל מסירותו לרעיון הציוני ואהבתו לארץ ישראל הפסיק את לימודיו בתיכון בהיותו בן 16 שנים ועלה ארצה באפריל 1935. אריה התגורר בתל אביב, בחלק מן הזמן אצל דודיו, עבד ביום ולמד בערב, וכך השלים את תעודת הבגרות, במטרה להמשיך את לימודיו בטכניון בחיפה. מקץ שנתיים עבר לנס ציונה. שם עבד בפרדסים והיה פעיל ב"הפועל", שהיה כיסוי לפעילות ב"הגנה".
אריה נשלח לג`וערה לקורס מפקדים של ההגנה וביום העליה לחניתה גוייס להשתתף במבצע הגדול.

שרה שוב היא בת דודו של אריה לוסקי. ברשותה ראיונות, שיחות, הקלטות ומכתבים מאנשים שהכירו אותו. אחד הסיפורים ששמעה מפי מי שהיה סגנו בהגנה מעיד על המתח שהיה באותם ימים בין הצברים לעולים החדשים:

הלוחמים בכיתה שהוא פקד עליה בהגנה על חניתה היו ילידי הארץ, צברים גאים, שהסתייגו ממנו ולגלגו עליו, משום שהיה עולה חדש עם מבטא וילנאי והם - מלח הארץ. הוא גם היה צעיר מהם בכמה שנים - הם היו כבני 22 – 23 והוא היה בן 19. באחד מן הסיורים סביב מחנה העולים לחניתה, הם הבחינו ממרחק, במרום הרכס, בשתי דמויות חשודות: גבוה ונמוך. הגבוה החזיק משהו שנראה כמו רובה. החברה רצו לפתוח מיד באש לעברם, כי להם היה ברור שאלה הם ערבים עוינים. אריה פקד עליהם לנצור את נשקם, והוא לבדו טיפס וזחל בין סבכי החורש במעלה ההר, עד שהתקרב וזיהה את שני החשודים. לאחר מכן הוא זחל וירד אל חייליו וסיפר את מה שראו עיניו: היו אלה שני רועים - זקן ונער. הזקן החזיק בידיו מקל רועים. האירוע הזה שינה לגמרי את יחסם המתנשא כלפיו. והם החלו לרכוש לו הערכה וכבוד. 

באחד מימי העצמאות מספרת שרה, התארחנו בבית חברים במושב ירקונה. היו שם גם גרשון ורות פרדקין. גרשון היה איש ההגנה ולימים מדריך חקלאי. במהלך ההתכנסות סיפר גרשון שהוא השתתף בעליה לחניתה. שאלתי אותו אם הוא הכיר את בן דודי אריה לוסקי. "ראיתי פתאום איך פניו של גרשון החליפו צבעים - הוא החוויר והוריק והתכנס לתוך עצמו. ואז אמר כמעט בלחש: "אריה לוסקי נפטר בזרועותי".
גרשון סיפר שהם היו יחד בכיתת הבטחה של ההגנה. אריה היה מפקד הכיתה וגרשון היה סגנו. הם סיירו בשטח המיוער, הסלעי שסביב חניתה. בראש הלכו הסיירים, אחריהם גרשון, הסגן ואחריו שורת החיילים. אריה המפקד היה המאסף. כשהם התרחקו מחניתה והאזור נעשה מסוכן יותר פקד אריה על גרשון להתחלף איתו. עכשיו אריה הלך בראש (אחרי הסיירים) וגרשון במאסף.
ברגע שהסיירים ומפקד הכיתה עקפו סלע גדול שבפיתול השביל התפוצץ רימון שהיה בפאוץ` של אחד הסיירים. (הנשק מתוצרת ההגנה היה באיכות גרועה, ודי היה בחיכוך בפאוץ` כדי לפוצץ אותו). הסייר יאיר פסטר נהרג במקום. אריה נפגע מרסיס במצחו ואיבד את ההכרה. שאר החיילים, שעוד לא עברו את הפיתול, היו מוגנים על ידי הסלע ולא נפגעו. אריה עוד היה בחיים כאשר שלחו אותו בטנדר לבית החולים. גרשון נלווה אליו והחזיק אותו על ברכיו. בדרך הוא הבחין במותו.

על הבחירה במקום הקבורה של אריה לוסקי ספרה יהודית לוסקי, אמה של שרה שוב:
"אנחנו דודיו של אריה לוסקי היינו קרוביו היחידים בארץ. נשאלנו על ידי נציגי הישוב היכן לקבור אותו. הצענו לקברו בחניתה. אין לו אף אחד בתל אביב או בנס ציונה, ואין טעם לשלוח אותו לאלמוניות. בחניתה מקום נפילתו – שם יהא קברו. בתחילה היה הקבר מחוץ לישוב. אבל אחר כך עלה הקיבוץ לחניתה עילית. הבתים הגיעו עד לקבר והקיפו אותו. כשנפשתי בבית ההבראה בחניתה שאלתי חברים בקיבוץ אם לא כדאי להעביר את הקבר לבית הקברות שמחוץ לישוב. הוסבר לי שנערך בקיבוץ דיון בעניין זה והוחלט להשאיר את הקבר במקום הימצאו לזיכרון לדורות הבאים."

בחניתה תחתית הפך סלע ענק לנקודת הנצחה לעשרה מגינים שנפלו בהגנת חניתה בשנתה הראשונה ולצידו הוקם על ידי קק"ל מגדל וקטע חומה המשחזר חלקית את אתר העליה הראשוני.

כך נראה הסלע היום:

תודות לשרה שוב ולמירי אלזון ממוזיאון חניתה.

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

חזרה ל"ועוד"         חזרה לתפריט ראשי  


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה