בָּדָד לָעַד - מייסדי כפר הנוער "הדסים"      חזרה ל"ועוד"         

קיץ  1946
המלחמה העולמית השניה הסתיימה לפני כשנה. באירופה מאות אלפי פליטים יהודיים בניהם ילדים רבים. מעטים מצליחים להגיע לארץ בשל מדיניות ה"ספר הלבן". אותם שמצליחים לעלות לארץ-ישראל עושים זאת במקרים רבים יתומים ללא שריד ופליט ממשפחתם.
ירמיהו שפירא נקרא למשרדו של זיגפריד להמן מייסד ומנהל כפר הנוער בן שמן.
"יש עבורך ועבור רחל משימה חדשה" אמר להמן לשפירא
"אחרי יותר מעשור שנים של שרות כאן בבן-שמן, אתם מתבקשים להרתם לאתגר חדש – ניהול כפר נוער החדש המוקם עתה בשרון בשם "הדסים"
במשך שני העשורים הבאים יקדישו רחל וירמיהו שפירא את חייהם לפיתוח "הדסים" ולימים יבקשו להקבר בשולי הכפר שכה אהבו.


ירמיהו נולד בשנת 1904 בצפת למשפחה חרדית ותיקה.
 

תעודת התאזרחות של ירמיהו מטעם ממשלת פלסטינה (א"י) משנת 1933

בירמיהו היה שילוב של איש מעשה ואיש חזון. "הוא היה אדם חולם שידע כיצד לבנות והיה בונה שידע כיצד לחלום" נאמר עליו

רחל לבית קטרבובסקי נולדה באוקראינה ועלתה לישראל בשנת 1927. בעת לימודי חינוך בסמינר בית הכרם פגשה את ירמיהו ולאחר נישואיהם עברו בשנת 1935 לכפר הנוער בן שמן.

תעודת התאזרחות של רחל מטעם ממשלת פלסטינה (א"י) משנת 1931

בכפר הנוער בן שמן נולדו ילדי משפחת שפירא.  אמיר הבכור נולד בשנת 1936 וכאן נראה בתמונת ילדות עם אביו.

לימים ניהל אמיר את מחלקת הנוער והספורט בעירית חדרה ובאגף חברה ורווחה במועצה האזורית מנשה.

עפרה נולדה בשנת 1940 . לימים נישאה ליעקב אלוני בן עין-חרוד,  השלימה דוקטורט בביו-כימיה בגיל 22 ועבדה בחקר הסרטן בבית החולים הדסה עין-כרם. בתפקידה האחרון היתה מנהלת הקרן הלאומית למדעים עד מותה הפתאומי מהתקף לב בשנת 2003 .
לעפרה היתה נטייה חזקה לאמנות ופולקלור. היא השלימה לימודי תולדות האמנות וניהלה את להקת המחול של עירית ירושלים.

 עפרא שפירא בשנות ה-60 של המאה ה-20

לא רחוק מביתם של בני הזוג שפירא התגורר חניך הפנימיה בשם שמעון פרסקי לימים שמעון פרס..

עם עזיבת כפר הנוער בן שמן בשנת 1946 קיבל ירמיהו אלבום הוקרה.

בין התמונות המעניינות שבאלבום - תמונה מרתקת של ביקור שלתלמידי ומורי הכפר בבית ספר ערבי.



כפר הנוער "הדסים" הוקם בשנת 1944 ביזמת ארגון הדסה הקנדי והפדרציה של ויצ"ו העולמית.
ועדת השמות על יד הקק"ל נימקה ההחלטה לגבי השם מפאת הסמלים הגנוזים בו: א – שם ההסתדרות שיסדה הכפרב- רמז לחזון הנחמה ובנין השלום של הנביא זכריה " רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה-אִישׁ רֹכֵב עַל-סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; ..  וַיַּעֲנוּ אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל-הָאָרֶץ, יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת.."
את הכפר תכננה האדריכלית הנודעת ג`ניה אוורבוך, מי שעומדת, בין השאר, מאחורי תכנון כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב.
במרחב הקרוב היו פזורים אוהלי בדווים ובדרום נראו בתיה הראשונים של שכונת עין יעקב שבאבן יהודה.

כשהגיעו בני הזוג שפירא להדסים כשנתיים אחרי ירית אבן הפינה עוד טרם נבנו הבתים הראשונים. הכפר החל פעילותו בשנת 1947 וקלט בעיקר עולים חדשים, חלקם ניצולי השואה וחלקם עולים מצפון אפריקה ומארצות האסלאם.

בהדסים נולד בנם השלישי שלי ירמיהו ורחל - רני (1949) המתגורר כיום בגליל ועוסק שנים רבות בעריכת סרטים וכתבות לטלוויזיה כעובד רשות השידור.

בתחילת הדרך למדו בהדסים ילדי כיתות נמוכות בלבד אך עם הזמן נפתחו בו גם בית ספר תיכון וסמינר למורים. הלימודים בכפר היו במסגרת פנימיה והחניכים עסקו בעבודת כפיים, בעיקר חקלאות ושירותים, במשך שעתיים בכל יום. הכפר החזיק רפת, לול, שדות מרעה וכן משק נוי.

ענפי המשק השונים עמדו במרכז חגיגת הביכורים המסורתית אשר הוותה מופע ראווה רב משתתפים עם להקת ריקוד בהדרכתה של גרטה סלוס, מקהלה ותזמורת מחניכי ומורי הפנימיה ושלמענה חוברו שירים אשר הפכו לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. במקביל התקיימה בהדסים קייטנת קיץ ידועה בהנהלתו של וולטר פרנקל בה בילו בעיקר "ילדי שמנת" במחזורים בני שלושה שבועות.

בשנת 1954 נפתח במקום סמינר למורים אשר פעל במקום במשך יותר משלושים שנה. 

ירמיהו שפירא ראה את עצמו ואת ייעודו – כחלק בלתי נפרד מהחזון הציוני בתחום החינוך. היתה נטועה בו אהבת ילדות למסורת היהודית ואותה ניסה לחבב על הדור הצעיר, כחלק מערכי החינוך שבהם האמין. חשוב היה לו מאד חיזוק הקשר הבין דורי והמוטיבציה החברתית; הייתה נטועה בו אהבה עזה לאסתטיקה. מכאן – טיפוח החינוך המוסיקאלי, עידוד אמנות התיאטרון וביטויים בעיצוב החגים והמסגרות החברתיות של החניכים. ירמיהו אהב סדר ותפקוד נאות של כל המסגרות החינוכיות כפי שעוצבו כנוהל התנהגותי מוסכם.
היה לו חזון ציוני וראיית החינוך - ולאו דווקא ההשכלה - כמכשיר מרכזי בעיצוב אישיות החניך, דבקות עזה במטרות ובניית כלים להשגתן, אדיבות וסובלנות לזולת ולדעתו כערך חינוכי מרכזי, כושר ארגון וניתוח מצבים ודילמות, כושר ניהול צוות וגיבוש הסכמות.

רחל שפירא התאפיינה ביכולת נדירה להבנת נפשו של הילד / החניך, רקעו המשפחתי, החברתי והחינוכי. רחל הייתה "הסנגורית האולטימטיבית" של כל חניך בעת מצוקתו החברתית או ההתנהגותית. גם העונשים הפדגוגיים שהותרו כלפי חניכים (במסגרת "שמירת גבולות" המותר והאסור) היו נבחנים ומופעלים בהתאם. לאור תפיסתה הושתת החינוך בהדסים על לימודים ועבודה מגוונים מידי יום. פעמיים או שלוש בשנה ניתנה ההזדמנות לכל חניך לשנות את תחום עבודתו כדי לשמור על עקרון הגוון. גם במסגרות הלימודיות של בית הספר היתה נהוגה "שיטת הנושאים "על פי העיקרון "מהקרוב לרחוק" ובסיום לימודי כל נושא הוצגה תערוכה מעבודות התלמידים המסכמת אותו.

בשנת 1964 נפטר ירמיהו שפירא. היזמה להקבר על הגבעה בשולי הכפר סמוך לבריכת השחיה היתה של רחל. בהשגת האישור הדרוש סייע שבח וייס ידידו מילדות של אמיר שפירא. רחל המשיכה בניהול הכפר וזאת למרות מחלת הסרטן ממנה סבלה עד מותה בשנת 1966 אז נטמנה לצד בעלה. 

 לימים נקברו בסמוך בני הזוג משה ועליזה אשל שעבדו בכפר והיו בקשרי ידידות עמוקה עם ירמיהו ורחל.

בשנת 1966 הופק סרט על הדסים המתרכז בחג השבועות. החל מדקה 03:20 מוזכרים ירמיהו ורחל ונראים ילדי הכפר מניחים זר על קברם

בשנת 1972 נפתחה במקום חטיבת ביניים שבה למדו גם בני היישובים אבן יהודה וקדימה. כיום משמש ביה"ס של הכפר מוסד חינוכי אזורי לכל דבר.

תלמידים נודעים שלמדו ב"הדסים" (על פי שנתון הלידה):
שבח וייס , גילה אלמגור , הלל גרנות (צי`לי) , מיכה ספירא, גדעון אריאל , אורי מילשטיין ,משה פרומין , דוד דרור אביגדור שחן,  עפרה שפירא-אלוני, יצחק גל-נור , מרים סידרנסקי, אהרלה קמינסקי (שנה אחת) , חיים קינן
דליה לביא, אריאל זילבר, יוסי פולק, אריה כספי , שפרה שגיא, יואל רק, יוסי גינוסר, אלי מגן, שלמה גרוניך, יואל קנדה,  שוש עטרי, דניאלה די-נור, רוני ליבוביץ, נאוה ברוכין, גלי עטרי, רוני בראון, אלון הלל, שמואל וילוז`ני, יאיר כספי, יואל לרנר, יורם ראב"ד, רון כחלילי, שלי יחימוביץ, ארז משה דורון, צופית גרנט, גיל תמרי, יחזקאל רחמים  
דמיטרי גלמן, עדן הראל, טלי פחימה, קארין מגריזו  
בשנת 2006 הוציאו גדעון אריאל ואורי מילשטיין את הספר "על מה חלמנו" ובו סיפורים על השנים הראשונות של הכפר והאנשים שעיצבו דמותו.

מורים נודעים:
גרי ברתיני, גיל אלדמע, עמוס מלר , משה זעירי, אליעזר רפאלי, מיכאל קשטן, זאב אלון, שלום דותן, טומי שחם, אבינועם קפלן, סוזנה דוד .

משנת 2001 ממוקם בכפר הנוער הדסים בית הספר הדמוקרטי לב השרון, בית ספר פרטי הדוגל בחינוך דמוקרטי.
בבית הספר לומדים כ-260 תלמידים מיישובי אזור השרון, החל בגיל גן חובה ועד כיתה י"ב.

מקורות
מפגש עם אמיר שפירא
ויקיפדיה
"הדסים שלנו"  1947-1997 חוברת לרגל יובל להדסים שהוצאה בירושלים בשנת 1998

אמיר שפירא בוחן את תעודת הכתובה של הוריו:

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

חזרה ל"ועוד"            חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
1.  נתן רועי  (16/06/2014)
מקסים
2.  תלמידה לשעבר ובת עובדים  (16/06/2014)
אכן, היו זמנים... חובה לציין גם את צביקה לוי המנהל הדגול והנערץ. אך לצערי בתחילת שנות ה- 2000 הגיע לכפר מנהל בשם זאב (המכונה בפני העובדים: "פרעה") אשר הרס כל חלקה טובה, פיטר את העובדים הקבועים והנאמנים בבושת פנים והכניס עובדי קבלן במקומם. כואב הלב. איך הרשתה ויצ"ו לכפר כזה להיהרס. הזוג שפירא, זאב אלון ועוד מורים ומנהלים דגולים אשר עשו ימים ולילות למען הילדים והכפר וודאי מתהפכים בקברם.
3.  אפרת אסף  (16/06/2014)
יעקב ועפרה גרו ברחוב גסטר פינת גרץ וליד הבית יש (או לפחות היתה לא הייתי שם מזמן) פינת זכרון להורי עופרה עם כלים עתיקים. כתבה בהארץ במדור של רלי אברהמי על יעקב אלוני: http://www.haaretz.co.il/misc/1.1099776
4.  משה פרומין  (29/06/2014)
לאורי שלום חבל שלא הזכרת בכתבה שלך את אימהות הבית שהיוחלק חשוב הההוי והחינוך שהיה בהדסים. כמו יהודית פרומין שעבדה 30 שנה בהדסים או שושנה לרנר שגם עבדה כ30 שנה בהדסים והיו עוד אנשים שתרמו למערך החינוכי של הדסים כמו- אליהו הוכמן או פילי אלון. כדאי שנזכור את כולם
5.  הלל גרנות (צילי)  (29/06/2014)
אורי אתה גדול ! עבורי"הדסים" היה הבית שלי למדתי ב"הדסים" במשך 9 שנים ,נשאתי לתלמה שגם היא בוגרת "הדסים" וחברי מאותה תקופה הם המשפחה שלי עד היום והם בני בית בביתי.
6.  גילה בן שלמה  (29/06/2014)
מקסים! - נוסטלךגי ומרגש
7.  דניאל אלון  (30/06/2014)
חבל ששמם של הורי, זאב ופילי אלון, ואיתם מחנכים נוספים שחינכו דורות של תלמידים והדסים עוצבה בדמותם, לא נזכר בכתבה. כמנהג המקום והתקופה, וברוח מדורי הרכילות, נזכרו במקום זה ה"סלבס" שלמדו שם.
8.  דבורה לוי בושרי  (05/07/2014)
צודק בנם של זאב ופילי אלון הנהדרים. זכרו של זאב לנצח יביא דמעות לעיניי, מנהל בית ספר דגול. וצודקת בת העובדים - ראוי היה להזכיר גם את אבא שלי, צביקה לוי.
9.  קרין (רינה) לוינסון  (18/06/2015)
כור מחצבתי - זכיתי! העשור המשמעותי בחיי, החל מאי שם בתחילת שנות ה-60 ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים... 2 מלחמות ומה שבינהן... איה רוח הימים ההם?! טרם נתקלתי בשמו של משה זעירי עם מכנסי הזלמן, כובע טמבל ואופניים... איזה איש, איזה פאתוס ואור בעיניים... סעודה שלישית והכנות אינספור לטקס הביכורים המרגש, אליו התכוננו במהלך כל השנה... הכוהנות, המקהלה, ביכורי הכפר המרהיבים "עופו יונים צחורות ..." וריקוד האפרוחים... ?!איה אותם ימים, שכך חלפו ואינם
10.  קרין (רינה) לוינסון  (18/06/2015)
צודק דניאל איה מורנו הדגול ומנהל בי"ס תיכון ופילי שלימדה אותנו מלאכה אמנותית, אמייל קרמיקה וגם בטיק, האם הוזכרו אוטו קראוס , אמנון בן אליעזר וצילי גם? לוניה, סלי אפריים גת...ודיטה, עזרא שפרוט ויסלחו גם לי אלה שכעת פרחו מזכרוני
11.  יקיר אלון  (18/06/2015)
מרגש תמיד לחזור ולקרוא על הדסים של פעם שם נולדתי, גדלתי התחנכתי , למדתי, הדרכתי- מקום שהיה הרבה מעבר למקום או בית ספר. היה מקום לציין עוד רבים וטובים שנתנו את נשמתם בחינוך הילדים בהדסים.הורי פילי וזאב אלון היו סמל לחינוך ונתינה ולצערי המקום לא עשה דבר להנצחת זכרם וזכר רבים וטובים אחרים שעסקו במלאכת קודש במקום.
12.  אפרים ליטבר  (21/06/2015)
כעולה חדש מפולין עוצבתי כישראלי בהדסיםת, זוכר בחום את חברי מורתי יפתי יהודית ניניו ובעלה מאירת הדשאים העצים משק ילדים רפת סוסים מספוא ובוסטר, סובבתי את כדור הארץ ולא ראיתי תואם או מתחרה להדסים
13.  ז’ק (יעקב) שמחאי  (14/08/2015)
הגעתי להדסים בגיל 12 בשנת 1965 והייתי בפנימיה במשך שנתיים בכתות ז׳ ח׳, הגעתי מאיראן ילד מפונק ממשפחה די עמידה, ויצאתי משם נער עצמאי, שכבר מבין מה היא עבודתכפיים, התחשבות בזולת, ציונות ואהבת הארץ. כיום אני בן 62 ומשוכנע שאת מצפן החיים רכשתי בהדסים
14.  דניאל חזן  (15/08/2015)
דניאל אלון צודק זאב אלון הוא אחד מעמודי התווך של הדסים אבל לא משנה אם במאמר זה זה לא הוזכר בליבם של עשרות ואולי מאות הוא מוזכר לנצח
15.  אברהם איל  (05/11/2015)
דני אלון צודק אפשר לתקן משגה זה בדרך מכובדת .אני מוכן לסייע.
16.  יהודית בלום -רגב  (03/12/2015)
שלום ליוזמי כתבה זו.קריאת ה כתבה ריגשה אותי מאד והזכירה לי נשכחות. גם עבורי הדסים היה ביתי במשך שנים רבות .היה לי הכבוד להכיר מקרוב את רחל וירמיהו שפירא וכן את עפרה ז"ל שהיתה בת המחזור שלי. בכבוד רב ובתודה, יהודית רגב.
17.  אברהם איל  (07/02/2016)
שלמה אחיטוב אחד המורים הנערצים הצנועים ואוהב אדם .הלך לעולמו . יהי זכרו ברוך. תנחומים למשפחה שכה יחסר לה ולכל תלמידיו בהדסים.
18.  ד"ר זהבה ברקני לשעבר טוויג  (30/04/2016)
עבורי הדסים היה המקום שבו פגשתי מבוגרים "משמעותיים" מאוד שעיצבו את סיפור חיי. המקום היווה עבורי בית ומקלט.
19.  אסתר כרמי רפאל  (16/10/2016)
הדסים היה גן עדן עלי אדמות. מפליא ביופיו, ומכנים את הלב בייחוד הצוות שבו. אלו שהשאירו בי רושם עז היו יעקב אגסי מורה לגיאוגרפיה, אבינועם קפלן, אלה המדריכה הנפלאה,זאב אלון, ועוד.מה שמפליא הוא, שברגע שעזבנו את הדסים, כולנו ידענו, שלעולם תקופה נפלאה זו לא תחזור.
20.  איל אברהם  (07/11/2016)
מצפים לתגובה של הנהלת הדסים והנהלת ויצו לגבי הנצחה של המורים זאב ופילי אלון. הדבר חשוב רגשית והכרת תודה לנו ולבנים שלהם. אנא תגובתכם
21.  עדנה וולף שטרן  (05/01/2017)
הייתי שם שנתיים הסתובבתי על המידשאות מידי פעם עשינו גיחות לנתניה העיר הקרובה...וזהו..מה נתן המוסד.....???????
22.  י. ר.  (06/03/2020)
זוכר את המורים דב אשל ומרים שפירא
23.  הלל גרנות ( צילי )  (16/03/2020)
למדתי 9 שנים בהדסים ,הכיתה נשארה מאוחדת עד היום (מחזור ו ) בשבילי עד היום אני מרגיש שהם חלק ממשפחתי
24.  מוטי דגן  (08/04/2020)
אני מבקש להוסיף נדבח שלא זכה לאיזכור: בשנת 1954 , כאשר הייתי חניך ב"הדסים" החלו בהסרטת אחד הסרטים הישראליים הראשונים בשם "דן וסעדיה". מאחר ונבחרתי ע"י הבימאי, נתן אקסלרוד, להיות השחקן הראשי, הוחלט להעביר את הסרטת החלק המרכזי של הסרט העוסק בשני ילדים בפנימיה, בימי מלחמת העצמאות, להסרטה ב"הדסים" מכיוון שכך, זכה כפר הנוער גם בפירסום וגם בהנצחה של נופיו וחלק מאנשיו שמילאו תפקידי ניצבים בסרט. פרטים רבים על הסרט, ההסרטה, הכתבות בעיתונות ותמונות סטילס נמצאים בידי. אשמח לשתף, אם תרצה.
25.  עדנה ןןירט  (30/05/2020)
שלום רב, כפי שצויין ע"י דניאל אלון ויקיר גם אבי ז"ל צבי ווירט שניהל את ענף הנוי בהדסים משנת 1951 לא הוזכר בתולדתיה של "הדסים" אבי נאלץ לעזוב בשנת 1969 עקב מחלתו הקשה .
26.  קרין (רינה) לוינסון  (17/09/2020)
עם כל הכבוד למורים שציינת כיצד יתכן שחסר שמו של אוטו קראוס??? מורה להתעמלות ושומכלום יותר חשוב ממנו?!
27.  עליזה זאנה  (28/02/2021)
יש לי הכבוד ללמד בבית הספר הדסים. למדתי רבות מן הכתבה הזאת לאחר שעליתי לקבר של משפחת שפירא . יהי זכרם ברוך
28.  יהודית זיידנר מוראל  (07/11/2021)
שמי יהודית זיידנר מוראל הייתי בהדסים כמה שנים מגיל 12 אני גרה הרבה שנים באנגליה וחברה שלי שלחה לי את האינפורמציה הנפלאה מאוד התרגשתי וכמה שזה חשוב שישנה סיפרייה שכזו תודה רבה בהצלחה כל הכבוד יהודית
29.  יהודית זיידנר מוראל  (21/11/2021)
שמי יהודית זיידנר מוראל הייתי בהדסים בגיל 12 אני התקשרתי להדסים ונראה שהדור שלי אין בכלל יותר אינפורמציה חבל שלא גם כן הוספתם זה כאילו שלא היינו בזמני היו מיכה ומרים הספורטאית הידועה וגם זורק הדיסקוס
30.  ניצה זעירי סרנר  (09/02/2022)
מכאן – טיפוח החינוך המוסיקאלי, עידוד אמנות התיאטרון וביטויים בעיצוב החגים והמסגרות החברתיות של החניכים. המשפט הזה בדיוק מתאים לתאור של אבא שלי. משה זעירי. הוא זה שהביא במאים מפורסמים, מוזיקאים וכו והוא היה זה שערך שנים רבות את טקס הביקורים המפורסם. הוא גם הנהיג את כנס הסעודה השלישית עם גיל אלדמע, וחניכים שעזבו המשיכו לבוא ליום שבת לפנות ערב לסעודה השלישית. אינני זוכרת שירמיהו הופיע אפילו פעם אחת בכל הארועים האלה.
31.   בשם הורי אברהם ופרחיה בלאו  (24/07/2022)
הורי אברהם ופרחיה שגרו בתחילת שנות ה50 בכפר נטר הסמוכה להדסים ,עבדו בה, אברהם עבד כגנן עד שנת 1960, פרחיה שימשה בתחילת דרכה אם בית ולאחר מכן כעובדת מטבח יחד עם שרה בן ברוך. שניהם לדאבון ליבי הלכו לעולמם בשלוש השנים האחרונות ואינם איתנו. כילד עובדים למדתי יחד עם כלל ילדי העובדים עד לכתה ד' ולאחר מכן חזרתי ללמוד בכתה ט' ,הדסים זכורה לי כגן עדן קטן עבור הילדים ...מקום עם אושר צרוף.
32.  Ya’ir R.  (17/08/2022)
ברשימת תלמידים נודעים נמצאת האצנית מרים סידרנסקי וזורק הדיסקוס גדעון אריאל.
33.  צביקה גל (פוגל)  (05/02/2023)
כ"בן עובדים" לא אניח להעדר השמות שלמה פוגל ואלה פוגל להעדר מדף הכורך את הדסים בחינוך - דור שביסס את אחיזתנו בארץ ישראל. היו גם ידוענים והיו גם מנהלים אבל היו גם "עובדים" כהגדרתם אז. הורי היקרים נתנו נשמתם למען המקום בו ראו את יעודם קרוב לחמישים שנה, לאחר שירות משמעותי בפלמ"ח. שלמה פוגל כמחנך בעבודה חקלאית ואלה פוגל כמקימה ומנהלת ספריה. אנשי עבודה חקלאית וספר, געגוע לתקופה שחלפה ועליה גאוותנו, יעלה וצביקה פוגל יחד עם עוזי ונאוה שגם הם היו מחניכי המקום שנים רבות.
34.  אסתר כרמי רפאל  (05/05/2023)
בקיצור גן עדן. מקום נפלא למראה, וצוות חינוך מיוחד. מורים, אם בית, ובמיוחד אלה פוגל האחראית על הסמינר. דאגה לנו מאד. הזכרונות צפים לעיתים ומעודדים אותנו. לא אשכח אותם לעד.
35.  ענת  (20/01/2024)
אברהם לוניה ורפי כרמי זל
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.