YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

טיול לארץ החורים / יואב אלון                                           חזרה ל"ועוד" 

קיבלתי ההזמנה המצורפת וחשבתי שיעניין גם אתכם להשתתף בטיול לארץ החורים.

 

 
ומכיוון ששחזור הטיול הנ"ל עשוי לגרום הנאה מרובה גם היום, השלימו בבקשה את המידע החסר עבור המבקשים לפסוע בשבילי העבר.
 
  • מי היה המדריך והחבר: ח.ברגר?
  • מהי ארץ החורים ? – ומה מסתתר מאחורי הפשט ?
  • היכן הוא סלע עיטם ומהו סיפורו המקראי?
  • מכירים מלון טוב בהרטוב?
  • ומנהרות דיבון אייה הן?
  • ולקינוח, מי מכיר את עמודי המיל הרומאים בואדי אל ערב ?
  

נא לא לשכוח להביא:

  • תנ"ך
  • 570 מיל ארץ ישראלי! – ( הוצאות סידור ונסיעה)
  •  צפחת למים!
 
חשוב: הקו הישיר חיפה-הרטוב נסגר לצערנו... ואנו נאלץ להחליף רכבות בדרך: מקו חיפה- יפו אל קו יפו- ואדי צראר רק אז לקו צארצר- הרטוב . על כן המאחרים מתבקשים לדייק.
 7:30 תזוזה על רקע שריקת הקטר!
בברכה ועדת תרבות
 
מאחורי מודעה זו מסתתר עולם שלם וקסום – נצא אליו ונרחיב בקורות הטיול ההוא תוך עזרה וייעוץ מאיש ידיעת הארץ יהודה זיו.
 

ראשית מספר מילים על מדריך הטיול. חיים ברגר ז"ל, אחד מאריות השבילים ואשף שוטטות מהמעלה הראשונה עמד בשעתו בשורה אחת עם אושיות שטח מפורסמות (טרם היות הג`יפ כלי העזר העיקרי של האושיה) די להזכיר דמויות כגון: זאב וילנאי, דוד בנבנישתי, עזריאל ברושי, נתן שלם, יוסף ברסלבי ואחרים, כדי להבין שיש לנו כאן עסק עם מעצבי תרבות הטיול וידיעת הארץ כפי שהיא מוכרת לנו כיום, גיאוגרפיים, מובילי טיולים בחסד, אנשי ספר ואוהבי הארץ. כולם חברי אגודת המשוטטים שהוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת.

חיים ברגר. צילם אברהם סוסקין באדיבות נדב מן ביתמונה

 
יוצאים לטייל?
בבקשה, כל משתתף בטיול נצרך כזכור לכם ל- (570 מיל ארץ ישראלי) סכום כזה היה בימים ההם שווה ערך לשלושה ומשהו ימי עבודה...( 180 מי"ל משכורת עובד יומית ממוצעת - יהודה זיו).
עוד נודע לי מפיו של זיו, כי על אותה רכבת ממש אשר יצאה מחיפה להרטוב באותו בוקר שישי, התייצבו נציגי הישובים אשר נוסדו על אדמת הקהק"ל בעמק הירדן, בעמק יזרעאל ובמקומות אחרים. כולם עשו דרכם לטקס הנחת אבן הפינה לבניין הקק"ל בפאתי שכונת רחביה שהתקיים בצהרים!
 
ארץ החורים
הטיול "לארץ החורים" נקרא כך ללא ספק בגלל שפע המערות, בורות המים, מערות השובך, מערכות המסתור, המחצבות העצומות , בתי הבד ועוד ועוד, החצובים בבטן האדמה באזור מראשה בית גוברין והמוכרים לכל מטייל.
אך כעת שמעו סיפור יפיפה אשר שמעתי מפיו של זיו (בצירוף תוספות משלי - מתוך אנציקלופדיה אריאל- כרך ב – עמוד 636 ).
בעת הכרזתה של העיר בית גוברין בשנת 202 כעיר פוליס והפיכתה הרשמית לשליטת המחוז.  ביקש הקיסר הרומי ספטימיוס סוורוסשכיבד את המעמד בנוכחותו, לשנות את שמה ל "אלווטרופוליס" Eiutheropolis- אשר תרגומה הוא - עיר החופשיים.
חופשיים על שום מה?
טוען זיו (תוך שהוא נשען ראשית על ספר סקר הPEF האלמותי, כרך –3 יהודה- שנת 1883 – עמוד: 257), ואחר כך על הרחבות בנושא מאת- ז.וילנאי) כי הקיסר נפל בפח אשר מקורה שיבוש לשוני, בעת שהעניק לעיר את שמה,
ומעשה שהיה כך היה.
כאשר התלבט הקיסר איזה שם להעניק לעיר הפוליס החדשה, פנה לכמה מנכבדי העיר ושאלם לשם המקום השגור בפיהם. כזכור, הימים היו ימי השבר בישוב היהודי שלאחר חיסול מרד בר כוזיבא בידי הרומים... הנכבדים סיפרו לקיסר כי כל אזור מראשה ( העיר הקדומה והסמוכה לבית גוברין הרומית) מלא כולו בחורים ומערות שנחצבו במיוחד בזמן המרד ע"י היהודים כדי להסתתר מפני חיילי רומי ועוד הוסיפו כי האזור נהגה בפי כל: "אזור החורים". שמע הקיסר והחליט לאמץ.
אך משהו בדרך לתרגום היווני השתבש – וחורים הפך ל= חורין... (ככל הנראה בהשפעת השפה הארמית שהייתה השפה המדוברת באזור באותם שנים )מכאן קצרה הדרך לתרגום השגוי: "עיר החורין" הבין הקיסר ומתרגמו, במשמעות => עיר- החופשיים ! כך תורגם השם ליוונית "אלווטרופוליס" ונתקבע כשם העיר בטעות. מכאן אגב נולד הביטוי "בני חורין"...! וזהו גם המקור לשמו של העם החורי – (עם קדום, אשר שכן בשעתו בהר הנגב, בראשית י"ד, ו).
 
על "המזבחות" אותם פקדו המטיילים בראשית היום הראשון לטיולם כדאי להרחיב, הראשון אותו ביקרו היה ללא ספק: מזבח מנוח אבי שמשון אותו תוכלו למצוא בקרבת המושבה הרטוב ועל ההר העולה לצרעה הישנה (מיקום הקיבוץ בטרם הועתק לעמק שורק – לא לבלבל, עם קבר מנוח). זוהי אבן מהוקצעת בעלת מימדים של 1X3X3 מ` ככל הנראה בסיס לעמוד כלשהו. האגדה מספרת כי על מזבח זה נגלה המלאך למנוח ורעייתו ובישר להם על הולדת בנם שמשון...( ז.וילנאי – אגדות ארץ ישראל- 549).
 
 
באותו בוקר עשו בוודאי דרכם  גם לעבר "סלע החורבן" זהו גוש סלע חצוב ומרשים שהיה ככל הנראה חלק ממתקן לחיצה (ים) המשולב בבית בד וגת החצובה סביבו...
 
האגדה מספרת כי בעת המצור הרומי על ירושלים יצאה קריאה מפי מנהיגי העם להביא בדחיפות אבנים גדולות מהשפלה לחיזוק חומות העיר והמקדש, באותם ימים חיי באזור איש גיבור חייל מזרע שמשון אשר נענע לאתגר העמיס על כתפיו אבן עצומה תוך שהוא מנצל את כוחותיו המיתולוגיים שהועברו אליו גנטית... והחל מטפס בהר. בעודו פוסע ראה לפתע את ענני העשן מתמרים מעל ירושלים והבין כי אחר את המועד וכי ירושלים נפלה. " התפלץ ליבו של האיש מרוב יגונו, כרע תחת נטל משאו ומצא את קבורתו תחתיו  ... (ז.וילנאי – אגדות ארץ ישראל -551).
 
כותב זיו, ראשיתה של אגדה זו נעוץ גם הוא במוחו הקודח של וילנאי, הכל החל בטיול שערך למקום עם רעייתו לעתיד אסתר בראשית שנות ה-20. התיישבו השניים בסמוך לסלע שעמד באותם ימים בשיממונו, אז נשא בפנייה לראשונה את דבר האגדה! בהמשך עבר וילנאי עם קבוצות מטיילים רבות במקום הזה ובאחרים והשריש בשומעיו סיפורי האגדה עד כדי שכנוע הקהל ויצירת מסורות... ( ראה מקרה דומה, קבר דן בשיפולים הדרומיים בואך יער הנשיא אשתאול) וילנאי בחר לפרסם בספר האגדות שלו את אגדת "סלע החורבן" מבלי שחשף מקור האגדה... כותב וילנאי " ילדי הרטוב קוראים לו סלע החורבן..." !
היום תוכלו לפגוש בסלע הנהדר הזה, תקוע בלב חורשת אורנים ענפה במרכז בית העלמין "ארץ החיים" –  על כביש צומת שמשון - בית שמש.
 
 
 
אגב, קבריהם הצנועים של זאב ואסתר וילנאי שוכנים אחר כבוד באחת החלקות הצופות אל הנוף (גוש 7, חלקה 4 – למעוניינים). לא תוכלו לחשוב על נקודה טובה יותר להשקיף ממנה אל הדורות הבאים! – אולי חוץ מבית העלמין אליו מיועד אני, על פי אזור מגוריי... אבל זה סיפור אחר.
 
  

 

סלע עיטם
אין זה פלא כי עד היום אין איש יודע מיקומו המדויק של הסלע בו בחר שמשון להיחבא מפני הפלשתים הרודפים אחריו לאחר פרשת השועלים נושאי הלפידים- וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל-יָרֵךְ, מַכָּה גְדוֹלָה; וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב, בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם (שופטים ט"ו , ח.) 
קימות אגדות אחדות הדואגות להציבו בנקודות שונות בכל הסביבה החל מחרבת בית-עיטאב (ספיר-ערך 1336 עמ` 96). עבור במערת שמשון המשקיפה אל עמק שורק בואך מערת הנטיפים (כפי שהציע בשעתו קונארד שיק) ועוד.   חלקן כה יפה ומקורי שכדאי לנטול מהן בעת שמטיילים באזור ולאתגר את השומעים. מפרשים תלמודיים ומאוחרים יותר דוגמת הרב יהוסף שווארץ- מזכירים לנו כי בקרבת הסלע הוקמה העיר המקראית עיטם, על שמו של הסלע. עיר זו בגבול נחלות השבטים דן ויהודה אשר מיקומה גם הוא בין צרעה לאשתאול לא נחשפה עד היום.
 
מלון טוב בהרטוב
 הגיע הלילה הראשון לטיול הגדול, החברים העייפים עושים דרכם לעבר המושבה הרטוב.  
המושבה העברית הרטוב הוקמה בחורף תרנ"ו דצמבר 1895 ע"י אגודת חובבי ציון יוצאי בולגריה . אדמות המושבה נקנו בהליך מיגע מידי המיסיון האנגלי. בימים ההם שכנה הר טוב בנקודה מבודדת ורחוקה מישובים עבריים, בזכות חריצותם ונחישותם של מייסדיה ודור הבנים הצליחה המושבה להתקיים חרף הפרעות הקשות מצד ערביי הסביבה הן במאורעות תרפ"ט 29, והן במלחמת השחרור. בשני המקרים נחרבה המושבה עד היסוד ושוקמה לאחר מכן מחדש.
בעניין המלון: בראשית 1920 מקימה משפחת לוי בית אבן רחב מידות אשר הפך במהרה למרכז הפעילות של הכפר. בית האבן היה בראשיתו בן קומה אחת, אך בחלוף השנים בעת שהגיעו מבקרים למושבה וחיפשו ללא הצלחה מקום ללון בו, החליטה המשפחה להסב את קומת הקרקע בביתה לאכסניית דרכים. עד לאותו "מאורע" בתולדות המושבה, הייתה הקומה התחתונה בבית, מקום משכנן של הבהמות... אך על דאגה, במהלך השיפוצים נעלמו ריחות הצאן ובני הבקר והקומה התחתונה הושכרה לכל דורש. במאורעות 1929 נהרס הבית כליל כמו גם שאר בתי המושבה בידי הפורעים הערביים תושבי הסביבה (לא לפני ששימש את המשוטטים שלנו באותו לילה אביבי). חשוב לציין כי מיד בסיום המאורעות חוזרת משפחת לוי ומקימה את הבית אבן לאבן בעודה אוספת את האבנים שנבזזו מכפר הפורעים השכן שנעזב... בשעתה מצאה ככל הנראה גם שיירת הל"ה מחסה בקומת הקרקע הזו, בטרם יצאה למסע ממנו לא שבו חבריה. מומלץ מאד לבקר בקומה זו בבית המשפחה המשומר אשר הפך מוזיאון המושבה.
 
מערות דיבון
הן כפי שצוין מערות לוזית המוכרות. הכפר הערבי אשר שכן כאן כונה דייר א-דובאן – "מנזר שני הדובים", פירושו. על פי מפקד אוכלוסין מנדטורי מנה הכפר כ-500 איש ויש שזיהו כאן את דיבון ביהודה, שהוזכרה פעם אחת בלבד בספר נחמיה.
 

 

חים ברגר עם המשוטטים וכפריי עג`ור 1930. באדיבות נדב מן ביתמונה

עמודי המיל הרומאים בואדי אל ערב:

או, הנה לכם פרשייה שפתרונה המושחז והמרתק שייך כולו שוב, ליהודה זיו!
אני מאמין כי המחפשים אחר ואדי אל ערב, חיפשו באתרים המוכרים לנו בהם ריכוזי אבני מיל בסביבת הטיול. האחד מול תל- גודד, והשני מול גבעת ישעיהו. גם אני נפלתי בפח הזה ולא הצלחתי לפצח מיקומו. כאן נרתם לעזרתי יהודה זיו ובחפץ לב וידע, העמיק לחקור עד שעלה על הסיבה בגללה לא מצאנו אותן, פשוט לא חיפשנו באזור הנכון! – אנחנו חיפשנו את האבנים כאמור על הדרך העתיקה שהובילה מבית גוברין לעבר אליה קפיטולינה... וגם בדרך שהובילה מבית גוברין צפונה לעבר אמאוס...לא שמנו דעתנו על מסלול הטיול עצמו ועל העובדה שביקור רגלי באבני המיל הללו, מחייב את ההולכים לעשות באותו יום מחצית הדרך למושבה הרטוב וכי עוד באותו היום מחייב לשוב שוב לשרידיה של בית גוברין לשנת לילה. וזאת רק כדי שלמחרת בבקר ילכו החברים את כל אותה הדרך ועד תחנת הרכבת בהרטוב בדרכם הביתה לחיפה! – חסר הגיון!
 

זיו נזכר בדרך הנוספת שיצאה מבית גוברין לכיוון חברון. זו אשר הקיפה את מערת הצידונים למרגלות תל מראשה ונעה דרום מזרחה. בימי ההתיישבות של ראשוני מושבי לכיש כונתה הדרך הזו  "דרך טקסס"... עכשיו כל פיסות הפאזל התיישבו במקומן ובמפת ה PEF הבריטית אכן מצא זיו בנקל את ואדי אל ערב ואת הכיתוב "אל עומדן" – העמודים! הכוונה לאבני המיל הניצבים במקום). אגב במפת סימון השבילים מופיעות אבני המיל הללו במיקום שגוי, רדו בשביל מכיוון המערה הצידונית בתחום מראשה כקילומטר ומחצה ובהצטלבות הדרכים תראו את סימון האבנים.  כדי למוצאן יש להמשיך דרומה מהצומת המסומנת כ-400 מ` ומעבר לגדר הבסיס. לעינכם יתגלה לא רק ריכוז אבני מיל מרשים ביותר המונח באתרו, אלא קטע מהדרך הרומית המרוצפת עצמה. מומלץ בחום.

 
  
תם ולא נשלם הטיול,
רבותי שימו לב! יצאה מחיפה קבוצת עובדים קשיי יום חברי הסתדרות, לטיול שערך חמישה ימים בתנאי שדה (למעט לילה אחד "במלון" עם מקלחת אחת משותפת...) הללו הלכו ברגל בכל יום בממוצע כ-25 ק"מ, אכלו כזית, וצעדו בסביבה שבה כפרים ערביים לעיתים עוינים, חוסר בטחון משווע, ללא נשק וללא סיוע, ללא ניידים ואמצעי קשר, ככה בר בשטח. למרות כל זאת, השלימו מסע בן 125 ק"מ!. ועל כל זה שילמו במיטב כספם, סכום השווה לשלושה ימי עבודה! בחוה"מ פסח! – אלא מתי יכולים אנשים עובדים לעזוב עבודתם לפרק זמן כה ארוך?  יש מה ללמוד הלא כן?
 
איך סיכם יהודה זיו את הטיול המרתק הזה:" כך טיילו פעם, ב"חג החירות", בעירם של "בני החורין" ש"בארץ החורים" !
 
ולי לא נותר אלא להודות בהערכה עמוקה ליהודה זיו האדם. על שנענה לאתגר החיפוש שהצבתי בפניו בחדווה ובעוז דקדקני. על שעות הענקת ידע ולימוד (בעיקר שלי), על אתגר אינטלקטואלי, על האפשרות לחזות באדם חוקר, פורה ומפרה.
גשר איתן המקשר בין דור המשוטטים שהלך מעמנו לזה הצועד במשעולי הארץ הזו היום.
 
אושר, טיולים וכל טוב
יואב אלון
 
 יואב אלון – תושב הישוב הכפרי גיזו,  איש תעשייה, חובב ידיעת הארץ,מטייל ומשוטט בשביליה, ויצרן יין ....

אתר יקב גיזו

באתר כתבות והצעות טיול. לקבלת עדכונים בעתיד - הרשמו בקלילות בדף התפריט הראשי

 חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי    


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה