YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

קברי המלכים - בין ירושלים לפריז                          חזרה לאתרים מרכז   

דמיינו לעצמכם שאתם מישל ברטואה - פריזאי אוהב הסטוריה. השנה שנת 2015.
דמיינו עתה כי ברובע הרביעי, לא רחוק מכנסיית נוטרדם ממש לא רחוק מביתכם, יש מבנה המקיף חצר גדולה. שער הכניסה סגור ומסוגר ומעל המתחם מתנופף דגל ישראל. בחצר הפנימית נמצאת מערכת קבורה מפוארת של אלינור מאקוויטניה מלכת צרפת בימי הביניים. כזו שבכמה מערי צרפת יש רחוב על שמה.
עד כאן בסדר?

עכשיו מישל שלנו מבקש לבקר באתר ההסטורי הזה אך המקום שהינו כאמור בבעלות ממשלת ישראל - אינו מקבל מבקרים. לפחות לא בעתיד הנראה לעין.

נחזור למציאות.
במזרח ירושלים נמצאת מערת קבורה מלכותית - מהמרשימות ביותר שנמצאה בארץ. גדר מקיפה את המתחם ודגל צרפת מתנוסס מעל. לא תופתעו אם נאמר שאינכם יכולים לבקר במקום.

בוני מערכת הקבורה במאה הראשונה לספירה טרחו לחצוב באבן הגיר הירושלמית מתחם שקוע שגודלו כ-35 מטר על כ-30 מטר ועומקו הממוצע כ- 8 מטר. בחישוב מקורב הוצאו מהאתר כ- 25,000 טון סלע!  אל המתחם מוביל גרם מדרגות שרוחבו 9 מטר ובצידו תעלות המזרימות מי גשמים למערכות אגירת מים שיתכן ושמשו גם כמקווה טהרה. שער הכניסה המפואר עוטר במשקוף מפוסל שעם השנים נשחק אך עדיין נראים עליו שריגים ועיטורים מרשימים.
אל מערכת הקבורה ניתן להכנס בפתח אחד שהיה מוגן במערכת נעילה מתוחכמת.  מערכת הקבורה כללה מספר חדרים בהם חצובות עשרות גומחות קבורה.
ברור כי אתר מפואר כזה יבנה רק לאישיות רמת מעלה ואו עשירה ביותר.

חפירה ארכאולוגית ראשונה של המקום הידוע כ״קברי המלכים״ נערכה במאה ה-19. היה זה ארכאולוג צרפתי לואי פליסיאן דֶה-סוֹסִי שקיבל פירמן מיוחד מהשלטון העות`מני ובשנת 1863 החל במה שנחשבת החפירה הארכאולוגית היזומה הראשונה בארץ. דה סוסי גילה כאן מספר סרקופגים, מטבעות ופריטים רבים נוספים.

לואי פליסיאן דֶה-סוֹסִי 1807-1880 מקור התמונה: ויקיפדיה

טרם ביצוע החפירה היה המתחם מכוסה בחלקו הגדול באדמה אך ניתן היה לראות כי מדובר באתר מפואר. הצייר והטייל הסקוטי הנודע דויד רוברטס בן המאה ה-19 צייר את המקום: 

 וכך נראה המקום בסוף המאה ה-19 בצילום מארכיון ספרית הקונגרס:

ובתצלום אויר מתחילת המאה העשרים מעשה ידי צלמי "אמריקן קולוני":

 קברי המלכים בחלק העליון הימני של התמונה, קתדרלת סנט `ור` האנגליקנית בתחתית התמונה

על פי מסורת יהודית היה המקום קברו של כלבא שבוע חותנו העשיר של רבי עקיבא בן המאה השנייה לספירה. ספרות הקבלה מייחסת את הציון לבן-דורו נקדימון בן-גוריון מעשירי ירושלים. במהלך הדורות נתקשרו אודות המערה אגדות שונות, והיא נזכרה בכתביהם של עולי-רגל יהודים, שביקרו בירושלים והתפעלו מאופן חציבתה ומהקישוטים המעטרים את הכניסה אליה.
בל"ג בעומר נהגו יהודי ירושלים לבקר במערת כלבא-שבוע, הדליקו בה נרות והתפללו לעילוי נשמות הצדיקים שלטענתם נקברו במקום. בערבית נקראת המערה קבור אלמולוך או קבור א-סלאטין. על-כן זיהו אותה הנוסעים האירופאים עם קברי מלכי בית דוד (מלכי יהודה), ומכאן נודעה בשם קברי המלכים (Tombs of the Kings). בהסתמך על מסורת עממית, ציווה פחת ירושלים בשנת 1847 לחפור במקום בחיפוש אחר אוצרות והסב למקום נזק כבד. 

חזור לדה סוסי הארכאולוג הצרפתי: השערת דה סוסי היתה כי מצא את קבר דוד או את קברי מלכי יהודה של ימי בית ראשון. הממצאים המרשימים ביותר היו שני סרקופגים שבאחד מהם לפחות נמצאו עצמות אדם.

הסרקופגים במוזיאון הלובר

על אחד הסרקופגים שמצא דה סוסי נמצאה כתובת חרותה בארמית : "צידן מלכתא". דה סוסי שייך כנראה את המילה "צידן" לצדקיהו - אחרון מלכי יהודה או לאשתו ואת המילה "מלכתא" לתואר המלוכה של הנקבר.

הימים הם ימי השלטון העות׳מני. בכל ארץ ישראל היו כעשרים וחמישה אלף יהודים. כשמונה אלפים מהם מהווים כמחצית אוכלוסיית ירושלים של אותם ימים. המחשבה כי מחוללים קברי מלכי יהודה עוררה סערה בעיר שהתבטאה בעיתוני התקופה.  "לנגד עיננו יוציאו עצמות גדולי ישראל מקבריהם אשר שכבו לארץ יותר מאלפיים שנים, אוי לעיניים שכך רואות... וגם ארון אחד שלם הוציאו שלם.. וכשלושים איש נסבו על הארון לגול את הכיסוי אבן מעליו...ובתוך הארון ראו עצמות שוכבות.. בוז וחרפות. (המגיד, ו` טבת תרכ"ד, 1863)

לאחר השתדלות אצל חברת כי"ח, משפחת רוטשילד, מוניפיורי ועוד הגיע פקודה עות`מנית רשמית להפסקת העבודות. דה סוסי הבריח את הממצאים לפריז ופרסם ספר ובו מתאר את מסעותיו וחפירותיו בארץ (ראו במקורות). מבנה מערכת קברי המלכים - תרשים של דה סוסי מתוך ספרו:

האדריכל הירושלמי ממוצא גרמני קונרד שיק ערך שרטוט של המקום והוא נראה בימין התמונה הבאה בעת ביקור באתר:

צילום של חליל ראאד. מקור אתר מוזיאון ישראל

פתח הכניסה למערכת הקבורה נראה כאן בצילום של "אמריקן קולוני". ניתן להבחין באבן הגולל משמאל ובבור עגול משוקע בחזית. הגולל הונע כנראה בעזרת מנגנון סתרים שטיבו אינו ידוע לאשורו.

מקור :אוסף אמריקן קולוני, ספרית הקונגרס

הזואולוג הנרי בקר טריסטרם ביקר בארץ-ישראל בשנים 1863-4 זמן קצר לאחר חפירות דה סוסי ולא פסח על האתר. הוא מתייחס בעיקר למנגנון ההגנה המתוחכם.

"עתה פונה חלק ניכר מן האשפה.. לוח האבן שכיסה על טור המדרגות.. הוסווה היטב עד כי נראה כחלק של הבלע הטבעי. לא יפלא שהוא נמעלם מעיני הרומאים והסראצנים גם יחד. את ארון הקבורה לא ראינו..לפי שמיהרו לשלוח אותו בחשאי לפריס... החפירות אפשרו לנו לראות ברור מה שלא הערכנו כראוי בביקורנו הקודמים - את התחבולה המתוחכמת לחתימה בטוחה של הכניסה.." וכאן בליווי שרטוט (מטה)  מתאר טריסטרם כיצד פעל המנגנון. תאורו כולל לוח אבן עגול משוקע, דלת אבן, בור מלא מים שמי שמבקש לחדור פנימה צריך לצלוח, ומנגנון דלת הניתן לפתיחה רק מבחוץ. "אם נסגרה" הוא מסיים "נחתם גזר דינו של הפורץ למיתה". עוד מציין טריסטרם כי ראה בצער כי רודפי מזכרות כבר החלו לנתץ את האבנים וכי יש מקום לחשוש שבקרוב יהיו כולן פגומות ללא תקנה (עמודים 304-5 בספרו). 

תכנית הכניסה לקברי המלכים על פי טריסטרם

 

לאור הסערה שקמה בציבור היהודי התגייסה אשה יהודייה בשם ברטה ברטראנד לרכוש את האתר מבעליו הערביים משום שהאמינה שמדובר בקברי מלכי בית דוד. בשנת 1874 הצהירה הגברת ברטראנד הצהרה שלמעשה מקדישה את האתר לטובת עם ישראל אבל הקדש זה לא נרשם בירושלים ויש ספק משפטי לגבי תוקפו. אחרי פטירתה עבר המקום ליורשיה עמיאל ויצחק פרייר (פרירייא) ואילו יורשיהם העבירו את המקום בשנת 1886 לממשלת צרפת וחתמו הסכם בנדון. תרגום ההסכם הופיע בעתונו של אליעזר בן יהודה הצבי ביום 16 ביולי 1886 (י"ג תמוז התרס"ו) 

ההסכם מדבר על אחריות ממשלת צרפת לשמור על המקום ולא לשנותו "לבלי תבטל מקום זה מהכנו אשר לו היום במאומה". חלק נכבד בהסכם מדבר על שילוט במקום שיזכיר את האנשים המעורבים ואת העובדה שמדובר ב"קברי מלכי יהודה". ואכן שלט נחושת קבוע באבן בחזית האתר עד היום

בשנת 1898 ביקר בירושלים הקיסר וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה. ביקורם באתר הונצח בתמונות רבות של צוות ה"אמריקן קולוני". תאודור הרצל שהגיע לירושלים לפגוש את הקיסר הגרמני לא החמיץ אף הוא ביקור במקום. הרצל לא תאר ביומנו כל התפעלות מהאתר אך עם זאת ביקר את העברת המקום לידי הצרפתים.

בביקור של קבוצת חברים מקורס מורי הדרך שיחזרנו את התמונה במחווה לחוזה המדינה:

אבל מי בעצם קבור כאן !?

יוסף בן מתיתיהו בספרו קדמוניות היהודים מספר באריכות יחסית על קורותיה של הלני מלכת חֲדָיֵבּ ושני בניה מונבז המלך ואחיו איזטס. חדיב הנקראת גם "אדיאבן" הייתה ממלכה עתיקה באשור שהתקיימה במאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה. בירתה הייתה העיר ארבלה. המלכה ובניה התגיירו ובנו בירושלים (ליד מעיין השילוח) ארמונות מפוארים.

"והנה בזמן ששהה איזאטס בכרך ספאסינוס, היה שם סוחר יהודי אחד ושמו חנניה נכנס אצל נשי המלך ומלמדן לעבוד את א-להים לפי מנהג האבות של היהודים ... וקרה המקרה שגם הלני, אשר למדה בדומה לכך מפי איזה יהודי אחר, עברה לדת היהודים"

בזכרון ההסטורי שמור להלני מקום כבוד בשל חסדיה לתושבי ירושלים

תקפה עליה התשוקה לילך אל העיר ירושלים ולהשתחוות במקדש א-להים המפורסם בפי כל הבריות ולהקריב קרבנות תודה ... בואה היה לתועלת רבה לאנשי ירושלים. כי אותה שעה הציק רעב לעירם, ורבים מתו מחוסר מקורות מחיה. שלחה המלכה כמה מאנשיה אחדים לאלכסנדריה שיקנו תבואה בכסף רב, ואחרים שלחה לקיפרוס שיביאו משא של תאנים מיובשות. וכשחזרו עד מהרה והביאו מזון, חילקה אותו המלכה לנצרכים והניחה אחריה בקרב כל עמנו זכר רב ביותר למעשה הטוב הזה"

כשמת בנה איזטס ומונה אחיו מונבז למלך חדייב בנתה הלני מונומנט קבורה בעל שלוש פירמידות כחצי קילומטר מצפון לירושלים:

כששמעה אמו הלני על מות הבן הצטערה כדבר המובן לגבי אם שנלקח ממנה בן מופלג ביראת שמים, אולם התנחמה כאשר שמעה שירושת השלטון עברה לבנה הבכור, והיא מיהרה אליו. וכשבאה להדייב לא האריכה ימים אחרי איזאטס בנה. ומונובזוס שלח את עצמותיה ואת עצמות אחיו לירושלים וציווה לקוברן בפיראמידות שבנתה האם, שלוש במספר, במרחק שלושה ריסים מירושלים העיר"

שלושת הציטוטים הנ"ל מתוך יוסף בן מתתיהו, קדמוניות כ: ב, 17-96

 

מטבעות שנמצאו באתר ומוצגים בלובר מתוארכים לשנים 68-9 אחרי הספירה ובכך יש התאמה נוספת לימיה של הלני המלכה וצאצאיה. 

בשנים 2008-1009 נערכו חפירות הצלה בגן שבשטח שמעל הקברים על ידי בית הספר הדומיניקני למקרא ("אקול ביבליק") וזאת לקראת עבודות שיקום המתוכננות באתר. הציפיה הייתה לנסות לאתר את שרידי שלוש הפירמידות המפורסמות שתאר יוסף בן מתיתיהו ששימשו מבני נפש. השרידים שנמצאו לא היו חד משמעיים ויש לשער כי הגינון שבוצע במקום בתקופת המנדט הבריטי לווה בהסרת השכבה המקורית.

פרט מאבן מעוטרת - צולם בחצר הקטורה של קברי המלכים:

זוכרים את מישל ברטואה מפריס? את קברה של אלינור מאקוויטניה מלכת צרפת הוא לא יכול לבקר. אבל דמיינו שלפחות יוכל לטוס לירושלים ולראות את הסרקופג שלה במוזיאון ישראל... (למען הסר ספק - דמיוני, כן?). גם אנו נאלץ להסתפק בביקור בלובר שבפריז. בשנת 2010 הועבר הסרקופג המזוהה כזה של הלני המלכה למוזיאון ישראל בירושלים לתקופה מוגבלת ושב לפריז.

הממצאים מקברי המלכים במוזיאון הלובר מוצגים באגף האגן המזרחי של האמפריה הרומית , במקום אחר לגמרי במוזיאון מוצגים ממצאים מתקופת המקרא 

אנחנו לא לבד. ראו לקראת סיום את רשמיו של תייר שקרא רבות על האתר במדריכי תיירות אך מצאו סגור (מתוך אתר התיירות TripAdvisor )

ביוני 2015 פורסמו ידיעות כי לבית הדין הרבני בירושלים הוגשה תביעה כנגד צרפת בנושא קברי המלכים. לא ברור מי עומד מאחרי התביעה. הסיכוי לשינוי המצב המשפטי של הבעלות על קברי המלכים קלוש לדעתי ובמיוחד לאור העובדה שהאתר נמצא במזרח ירושלים אך אין ספק שיש לפתוח את המקום לביקורים באופן מסודר. אנו ראויים לכך.

אתר קברי המלכים נמצא ברחוב צלאח א-דין 46 בירושלים.

 

מקורות
Round the Dead Sea and the Bible lands in 1850 and 1851 Vol 2, F. De Saulcy, Richard Bentley, London, 1854    קישור
ירושלים וכל נתיבותיה בעריכת אייל מירון, יד בן צבי, 1996
האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ-ישראל, עורך ראשי אפרים שטרן, כרך 2 ירושלים (קברים) ע` 64-66, 1992
למי שייכים קברי המלכים?, אייל בן-אליהו, עת-מול מספר 187 2006    קישור 
"מאבק בין קודש לחול – שאלת הבעלות על קברי המלכים בירושלים" , דותן גורן, 2007 אתר אימגו    קישור
מסע בארץ-ישראל, הנרי ביקר טריסטרם, מוסד ביאליק 1975,  ע` 304-306
קדמוניות, יוסף בן מתתיהו, כ: ב, 17-96
חפירות ה"אקול ביבליק" בקברי המלכים, ז`אן מישל דה טראגון, אריאל מספר 187, 2009
אתר רשות העתיקות
רשמי ביקור באתר (בימים שהיה עוד אפשרי) ובמוזיאון הלובר ופרסומי תצוגה שם

חזרה לאתרים מרכז         חזרה לתפריט ראשי    


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה