בית האבן האחרון שסיתתו יהודים                             חזרה ל"ועוד"  

מאת אלי סַ"ט

את המיומנות הבסיסית בסיתות אבן לבניה רכשנו כנראה בפיתום ורעמסס. אחרי שחזרנו לארץ, בנינו את בית המקדש. מהעובדה שבעבודות העץ נעזרנו בשכננו הלבנוני - חירם, אפשר להקיש שבעבודות האבן לא נזקקנו לעזרה. מאוחר יותר בנו מלכי בית-חשמונאי ארמונות ומבצרים במדבר ובהם אלכסנדריון, סרטבה, הורקניה ומצדה. תקופת הבניה המפוארת בתולדותינו הייתה ללא ספק תקופתו של הורדוס, שבנה מחדש את המבנים החשמונאים שהרסו הרומאים, שיפץ את בית-המקדש (שהיה כבר בן חמש מאות שנה), הרחיב, ביסס, ריצף, בנה גשרים ושערים לרחבת הר-הבית, לגישה נוחה ולקליטה מסודרת של המוני העולים לרגל, בנה את הערים שומרון (סבסטיה), וקיסריה, את ארמונו ביריחו ואת הארמון המבוצר הקרוי על שמו: הרודיון.
הורדוס (שרבני היום היו מגרשים אותו ללא תנאי) לא עשה את העבודה במו ידיו, אבותינו הם שעשו זאת (אז ענף הבניה עוד לא נשלט ע"י פועלים פלסטינים, רומנים ו/או סינים).

משיצאנו לגולה חלמנו לחזור לירושלים, כך שלא היה טעם להשקיע מאמצים מיותרים בנדל"ן ואט אט שכחנו איך בונים, אבל בשל השפה המשונה שלנו, נשארנו בקטע קטן של סיתות אבן - סיתות מצבות.
פה משפחתי נכנסת לסיפור.

שמי אלי סַ"ט, נולדתי בחיפה, בשלהי 1939, בן שני להורי - אמי שרה (לבית פוקסמן) ואבי שמואל-יוסף ס"ט, מראשי מועצת הפועלים ואגודת הספורט "הפועל" בחיפה.

הורי קראו לי ע"ש אליהו סַ"ט, אחי אבי, חלוץ שעלה לארץ בשנת 1911, היה בקבוצת הקואופרציה הראשונה במרחביה, השתתף בברוא היער בחדרה, ולאחר מכן חבר עין חרוד, שם נפטר ב- 1937.
האושר במשפחה הקטנה לא נמשך זמן רב. בסוף  1942 ואני בן שלוש שנים נפטר אבי מאותה מחלת לב, ממנה נפטר חמש שנים קודם אחיו אליהו.

את המעט שידעתי על משפחת אבי למדתי מהמזער שידעה אמי, מאלבומי התמונות של המשפחה ומ"דוד מיכל" - אח אחר של אבי, שגם הוא גר עם משפחתו בחיפה.
למדתי שעל פי מסורת המשפחה השם ס"ט הוא ראשי תיבות של "ספרדי טהור", שמקור המשפחה מהעיירה זדונסקה וולה, שליד לודג` בפולין ושפרנסת המשפחה הייתה מבית-מלאכה לסיתות מצבות
ולגילוף רהיטי-עץ, אומנות שעברה מדור לדור במשפחה.

על פרנסה זו של המשפחה למדתי כשגיליתי באלבום המשפחתי את תמונת אבי בסדנת המשפחה בזדונסקה וולה שבפולין ואני אז כבן שמונה.
האכזבה הייתה רבה - "בוני מצבות" לא נשמע לי ככבוד גדול ...
דודי מיכל, ניסה להרגיע אותי כשהסביר לי שבוני המצבות היו משכילים,  שידעו קרוא וכתוב בתקופה שרבים בקהילה לא ידעו זאת והוסיף שכדי לנסח את הכתוב, בוני המצבות היו צריכים גם להיות בקיאים במקורות. פעמים רבות כשאחרים בקהילה נזקקו לפניה בכתב לרשויות, בוני המצבות היו כותבים עבורם את הפניות ומסיבה זו נקרא הסבא רבא שלי טוביה-דוב ס"ט  - סופר.

מי שהפיס מעט את דעתי היה אליהו, הוא היה שונה, כך קראתי בהספד שכתב עליו אבי, הוא לא פחד מכלבים והתרועע עם הגויים. אליהו גם היה הראשון מזדונסקה-וולה שעלה לארץ. המשורר דוד שמעוני הזכיר אותו ואת העץ שנפל עליו ופצע אותו באידיליה (מין שיר ארוך) "ביער בחדרה". זה נתן לי יתרון גדול כששחקתי עם חברי ב"ספרן" (משחק קלפים), כשהגענו לקלף של "ביער בחדרה" יכולתי לציין באזני חברי למשחק ש"ביער בחדרה זה על דוד שלי"...

אליהו היה חבר בקואופרציה הראשונה במרחביה - הישוב הראשון שהקימו חלוצים בעמק יזרעאל

במרחביה הזדמן לאליהו לנצל את מיומנותו בסיתות מצבות, אותה רכש כבר בילדותו. יוסף רבינוביץ`, שהיה מזכיר הקואופרציה סיפר בספרו "מרחביה" שלקואופרציה הגיע צעיר ירושלמי בשם יצחק אחדותי.
ביום הראשון של הקציר הוא ביקש להוביל את העגלה אל הגורן. בדרך התהפכה העגלה ויצחק נהרג.
רק טבעי היה שאליהו התבקש לסתת את מצבתו של אחדותי, הנמצאת עד היום על מדרון גבעת המורה.

מאוחר יותר, בהיותו חבר עין-חרוד סיתת אליהו מצבות גם בבית הקברות (הישן) של הקיבוץ.

אבי הגיע לארץ בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת. עד מהרה דעותיו הסוציאליסטיות ואהבת האדם שבו הובילו אותו להיות ראש סקציית הסתתים במועצת פועלי חיפה.

באלבום המשפחה שלנו תמונות אחדות של מה שקרא אבי: "קבוצת הסתתים שלי" ובינהן שתי גלויות דואר אותן הוא שלח ב- 3.4.1926.
הראשונה נשלחה לבת דודו, אסתר סט, חברת יגור. בתמונה שבגלויה נראית קבוצת סתתים בעבודה (אבי שני משמאל) ולידם יושבת אישה חייכנית עם כובע גדול.
וכך כתב אבי לאסתר בת דודו: "התחלנו לבנות בניין, הגברת יושבת וצוחקת וגם אנחנו שמחים".

 

הגלויה השנייה נשלחה לאמי. בתמונה נראית חזית הבניין, הסתתים מפוזרים על פניו  (אבי ראשון משמאל בדלת הראשית) והגברת עם הכובע הגדול בחלון הקומה השנייה.
וכך כתב אבי: "הבניין כמעט גמור, הגברת עומדת וצוחקת, הבניין שלה ! אנחנו שמחים שיכולנו להוציא לפועל בניין נפלא כזה. הללויה !". שמואל-יוסף.

חזית הבניין שבגלויה השנייה מגלה פרט ארכיטקטוני בעל ייחוד - כניסה עם עמודי שיש ומעליה גמלון.
לא היה לי ספק, אם הבניין קיים ואראה אותו (או תמונה שלו), אזהה אותו בקלות...
אבל, איפה הוא נמצא?
בתמונות שבגלויות, לא היה בסביבת הבניין פרט נוף שיעזור לאיתור מקומו והמאמצים לאתרו עלו בתוהו.

שנים עברו. בינתיים עלתה השערה שהשלטון הבריטי, בתחילת דרכו, רצה לשמר את אופי העיר וזו הסיבה שהבית נבנה מאבן, אך באמצע שנות ה- 20 התחיל לאפשר בניה "מתועשת" בעיר שקצב התפתחותה אז היה ללא אח ורע ולא סתם בחיפה נבנה המוסד האוניברסיטאי היהודי הראשון -  ה"טכניון", גם הוא מאבן וגם בבנייתו היו שותפים בנאים יהודים, בינהם כנראה גם "קבוצת הסתתים שלי", כמו שקרא להם אבי.

שנים עברו וכבר התחילה לכרסם בי מחשבה שהבניין כבר לא קיים.

סקרנות באשר לגורלה של שכונת ילדותי - "הדר הכרמל" שבחיפה, הפנתה אותי לכתבה בשם "לא הוד ולא הדר", של אמיתי גזית, שהופיעה ביום 6.5.2015  ב"כלכליסט" ושם בתמונה הראשונה שבכתבה, כאילו לועג
למאמצי האיתור שלי - הגמלון המיוחד ותחתיו פתרון החידה במלואו -  רחוב ירושלים 24, "בית סגל".

ליד הבית התקינה עיריית חיפה שלט ותוכנו כדלקמן: "בית סגל. מבנה מגורים בסגנון אקלקטי (לקטני) שתוכנן על ידיד האדריכל יוסף, ברלין ונבנה בשנת 1924 עבור משפחת שמואל סגל. פקיד בפיק"א וחבר הנהלה של ועד הכרמל. המסנה סולידי עם מרכיבים קלאסיים. גג הרעפים המיוחד של המבנה והגמלון בחזית מהווים את סימן ההיכר שלו"

למעשה הבניין מופיע באתר של עיריית חיפה, שפורסם כבר בשנת 2004 : "בתים מספרים על חיפה" אבל (להצדקתי) בתמונה שם קשה להבחין בגמלון. על פי אותו אתר את הבית תכנן האדריכל יוסף ברלין
עבור מגורי משפחת שמואל סגל שהיה פקיד בחברת פיק"א (חברת להתיישבות יהודית בארץ ישראל) וחבר ועד "הדר הכרמל". לפי האתר הבית נבנה בשנת 1924. על פי הגלויות שבידינו באפריל 1926 הבית עוד היה
בבניה.
כיום משמש הבית אכסניה לאוכלוסייה מוגנת.

חפשתי מידע נוסף על שמואל סגל ומשפחתו ומצאתי את עץ משפחת סגל באתר עצי המשפחה Geni ושם גם שמה של הגברת החייכנית - פרחיה סגל לבית טרודוס.
תמונה של פרחיה אין שם. שמחתי לאתר את צאצאי משפחת סגל, לטלפן אליהם ולספר את הסיפור על בניית הבית ולשלוח להם את תמונתה של פרחיה שברשותי.

סוף דבר
מה עלה בגורלה של קבוצת הסתתים היהודים לא ידוע. באלבום המשפחה שלנו הם מופיעים כקבוצה, בסדרת תמונות שצולמה בעבר-הירדן, בספטמבר 1927 (כשנה לאחר סיום "בית סגל"). 

לא ברור, אם היה זה לצורך עבודה או טיול.

כך או אחרת, "בית סגל" היה מאחרוני בתי האבן היהודים שנבנו בחיפה וכנראה בית האבן האחרון שבנו סתתים יהודים - "קבוצת הסתתים שלי", כמו שקרא להם אבי.

 

 

 * * *

אלי (אליהו) סט   נולד בחיפה בשנת 1939, משורר ילדים עברי, מראשוני ענף הרכיבה על אופני הרים בישראל וממוביליו, כתב ספרי הדרכה ומסלולי טיול לאופני ההרים, בעל טורים קבועים במגזינים ובאינטרנט.
אלי גדל והתחנך בקיבוץ גבת, כילד חוץ. לאחר שחרורו מהצבא הצטרף לקיבוץ גדות שבגליל המזרחי. מוסמך מטעם אוניברסיטת חיפה בפסיכולוגיה ובוגר אוניברסיטת תל אביב בתורת הספרות הכללית, סא"ל במיל`, ממקימי יחידת אית"ן של חיל האוויר.
מ-2012 עורך סט את "השירים הרוסיים" ב"זמרשת", אתר העמותה לשימור הזמר הישראלי.

חזרה ל"ועוד"              חזרה לתפריט ראשי


תגובות
1.  מרדכי אברהם  (18/11/2015)
ומה הקשר לאיתן סט מגדות? אני ספק אבן מזה כשלושים שנה ומכיר את איתן עוד מלפני כן מהמחנות העולים ומצה״ל. גם היה מג״ד שלי
2.  אחאב בקר  (19/11/2015)
יש עובדי אדמה ויש עובדים באבן. ובבניין ירושלים ננוחם.
3.  משה מאירי  (19/11/2015)
אלי סט מגדות ויהודה הראל ממנרה הם אלה שהתחילו את ההתישבות בגולן.הם קראו לבני משקים לעזור בריכוז הפרות שהיו מפוזרות בשטח הגולן.הריכוז היה במחנה הסורי הנטוש בעלייקה שאליו התקבצו בעיקר חברי קיבוצים שהקימו את "קיבוץ גולן",יחד עם מתנדבים נוספים. איתן סט היה האחראי על הצד המעשי-משקי של הקמת הישוב,ויהודה הראל שגם עבר לגור שם-על הצד "האדיואולוגי."
4.  אלי סט  (19/11/2015)
משה מאירי, תחליט אם אתה כותב על איתן סט או על אלי סט, הכבוד לענייני הגולן עליהם אתה מספר שמורים לאחי הגדול - איתן ובינתיים יש גם תשובה למרדכי אברהם
5.  נעמה  (30/11/2015)
סיפור מרתק! רק הערה קטנה: אבותינו במצרים לא עסקו בסיתות אבנים אלא ביצירת לבנים מקש, בוץ וכו׳
6.  יונתן זיגמנד  (28/08/2016)
אליהו אפשטיין פעל עם קבוצת הסתתים ברבת עמון (כמה שזכור לי מדבר על כך באחד מספריו?). מצורף קטע על כך מהערך עליו- באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו. החלום העבר-ירדני של החבורה בא לידי הגשמה זעירה, כשנמסר לקבלן יהודי מחיפה לבנות קסרקטינים לחיל התעופה הבריטי במען שבדרום עב, הירדן, לא הרחק מגבול חג'אז. כאן חיו ועבדו כתריסר בחורים יהודים, וביניהם אליהו אפשטיין, באותם התנאים כמו הפועלים הבידואים המקומיים, ותוך כך למד את אורח חייהם ונימוסיהם ומנהגיהם, מתוך חשבון שכדי להציב רגל איתנה בארץ בכלל ובעבר-הירדן בפרט הכרחי להכיר היטב את עם הארץ, ואת מסכת חייו החברתיים בכל גילוייה. ממען רכב יומים לביקור באילת ובעציון גבר שעל חוף ים סוף והתרשם מאד מעקבותיו הנעלמים של נמל שלמה המלך בעבר הרחוק, החייב להיות שוב נמל ישראל בעתיד הלא-רחוק, מכאן המקור הראשון להחלטתו לעבר את שם-משפחתו ל-אילת. משנגמרו עבודות הבנין, חזרה החבורה למערבו של הירדן והתפזרה, אך השאיפה לחזור לעבר הירדן לא הרפתה מהחברים, וכשפקדה רעידת האדמה את עבר הירדן בשנת 1927, הלך הוא ואחדים מחבריו לעבוד בתיקון בנינים מעורערים בא-סאלט וברבת עמון, ושוב הוסיף דעת, ועוד יות, צמאון לדעת, בחיי הערבים ושפתם ומנהגיהם, בראותו בידיעות אלה תנאי יסודי להצלחת התערותם של היהודים כאומה בנחלתה במזרח ; הקרוב. הערבים היו מרוצים בעבודתם ובחברתם של הפועלים היהודים, אך השליטים האנגלים לא ראו בעין יפה את ניצני ההתקרבות בין שני העמים וגירשו את הפועלים היהודים חזרה לארץ-ישראל המערבית. http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2897
7.  איתן סט  (31/08/2016)
בעקבות הערה מס' 5 של נעמה: אחד הפירושים לשם ס"ט הוא סין וטין שהם השמות בארמית לגבבא והחרסית המרכיבים של הלבנה מה "בוץ"
8.  אלי סט  (24/11/2016)
על פי הסיפור על אליהו אפשטיין (שמסופר בתגובתו של יונתן זיגמונד) לי אין ספק שאליהו היה בירדן, בקבוצת הסתתים של אבי. לפחות באחת מהגלויות ששלח אבי מירדן ב- 1927, מצויין שהגלויה נכתבה בסאלט.
9.  דרור  (08/11/2017)
מה מקור המאמר היכן פורסם. מהיכן נלקחו האבנים לבניית בית סגל?
10.  אלי סט  (21/12/2017)
דרור אם אתה מעוניין בשיח יותר רציני, פנה בדוא"ל מקור הכתבה הוא כאן, בבלוג של יואב אבניאון אני כתבתי אותה, הרוב מידע אישי את האבנים לבניין לקחו, קרוב לודאי, מהמחצבות מהן לקחו אבנים לבתי אבן קודמים שנבנו בחיפה (למעשה כל הבתים שנבנו בחיפה עד אמצע שנות ה- 20 היו בתי אבן), אולי מהמחצבות שבואדי רושמייה
11.  מוטי  (14/07/2018)
בית סגל, הוא אחד משני בתים יחידים שבנה ברלין באבן (השני בית הבראה בארזה). ברלין בנה את "בית ברלין" ברחוב רוטשילד בת"א, מבנה יוצא דופן בשדרה הבנוי כולו בלבני סיליקאט חשופות. בנו של יוסף היה זאב ברלין, גם הוא אדריכל שהמשיך את דרכו עד שנות ה-60. נכדתו רות תושבת קרית טבעון. אגב: גם אני הייתי תושב הדר הכרמל...
12.  מוטי  (14/07/2018)
בחיפה כמו גם בירושלים, התקינו שלטונות המנדט תקנה לגבי חיפוי אבן. כשהוקם מפעל "נשר"- עברו בחיפה מאבן לגמר טיח. בשנת 1922 כשהוקם הבניין, כללה אוכלוסיית חיפה רק 280 יהודים.
13.  מוטי  (16/07/2018)
רח' ארלוזורוב 11 בחיפה" המודיעין יודע מה שהוא יודע ולא יודע מה שהוא לא יודע" (דן חלוץ)
14.  מוטי  (16/07/2018)
ב 8/6/1927 יצאו 24 סתתים יהודים מטעם הקבלן מילר החיפאי. הם עזבו לאחר שסירבו לעבוד עבודת קבלנות. לאחר מכן נציג אגודת הסתתים בישראל חתם הסכם שכר קבלני. אריה ליפשיץ וזאב פלדמן היו בקבוצה שהגיעה ב-1927 מירושלים למחנה העבודה ליד מען. הם עבדו באחד המרכזים של חיל הספר הא"י וכן בבניין ארמון הנציב ברבת עמון ובתיקון ארמון עבדאללה שניזוק ברעידת האדמה שפקדה את המקום בשעה 15:07 ב- 11/7/1927 רעידה קודמת התרחשה ב-1837 וגבתה אלפי הרוגים. המבנים המסוכנים הינם שיכונים על עמודים, החשופים לפגיעה משמעותית מאוד במקרה של רעידת אדמה חזקה. אגב: שיטות הבנייה מסוגלות להתמודד עם רעידות אדמה קיימות כבר לפחות 2,500 שנה... ובתי האבן שניבנו בזמנו כנראה יעמדו ברעידה...
15.  אלי ס"ט  (27/07/2018)
מוטי, מדוע אינך מתקשר אלי לטלפון 04-6939241 יש לי בשבילך הצעה יותר מעניינת מתשובות לפוסטים, שנראות כאילו התרסה - שופוני ינ נאס, אני יודע
16.  אריה וולק  (27/07/2018)
קראתי בשקיקה את הכתבה והתגובות עליה וכמה הערות:-בקול ישראל היה פעם קריין בשם ירושלים סגל-תל אביב.האם יש קשר מדי כמה ימים מופיע אלי ס"ט על מסך המחשב שלי כי גם אני מחובבי הזמר הרוסי. לו רק הזמן שהשקעתי בקריאה,חיבור תגובתי ומשלוחה היה מניב את המענה המרתק של אלי-דייני. ערבוב גזעים הוא הערובה הטובה ביותר לחוזק גנטי ומניעת הורשת פגמים.אצלנו היהודים הנישואים בתוך הקבוצה הקטנה בעיירה\עיר גרמו להרבה בעיות העוברות מדור לדור. חסד עשה איתנו היושב במרומים שהביא עלינו את הפוגרומים ואונס הנשים שבעקבותיהם נמהלו הגנים "הטהורים" וכנראה בי הייתה עובדה: נולדתי בלונדיני למשפחה כהה וזה כנראה מסביר שתי עובדות: אחד מאבות אבותי ...היה קוזאק רוסי והגאונות שלי
17.  מוטי  (10/08/2019)
טקס הנחת אבן הפינה של הטכניון בחיפה נערך ב­11.4.1912. מבצע הבנייה היה בהיקף חסר תקדים בחיפה. מרבית חומרי הבניין והציוד הובאו מחו"ל, היה צורך בהכשרת המגרש, העברת חומרים ומכונות ­ שרובן נשלח מגרמניה. אך אבני סיד נלקחו מחיפה ואבני החול מטנטורה. הבנייה התבצעה בעזרת ­ 40 סתתים מיוצאי תימן שהובאו מירושלים. בראשם אברהם מדינה כשגם הקבלן אברהם קלאזן היה מיוצאי העדה הזו. חיים גרסי היה מראשוני הבנאים שהשתתפו בבניה, מגיש אבנים של ברסקי, ­ האדריכל שאח"כ היה מורה ראשון למבני בנין במוסד. לפי גרסי, הם השתכרו מחצית הלירה ליום ואכלו במטבח של שטורמן בצריף. פועל נוסף מיוצאי תימן היה מר יעיש נדף שאף הוא נמנה בין הפועלים הראשונים, גם הוא הזכיר את המהנדס וילבושביץ שהקפיד לפיו בבניין הקירות, נהג לבדקם בעזרת מקל והכריח להרוס כל אבן שלא הונחה כראוי.
18.  מוטי  (11/08/2019)
עשרת בתי המגורים הראשונים באיילת -השחר נבנו מאבני גזית בשלהי שנת 1923 על ידי קבוצת "אחווה" של "גדוד העבודה". במבנים חדשים ומשוקמים ברחוב הראשונים ביסוד-המעלה נעשה כיום שימוש חוזר באבני בנייה מתצורת גדות. יש לציין כי כיום קיימת בישראל שיטת בניה באבן הנקראת "שיטת ברנוביץ". בשיטה זו משתמשים לבניית קירות חוץ בעלי ציפוי אבן.
19.  מוטי  (12/10/2020)
בעתון הארץ, יוני 26, 1927 נכתב: "ברבת בני עמון נמצאת עכשיו קבוצת סתתים יהודים מירושלים העובדים בבנין בית הצירות הבריטית בעיר שנמסר לקבלן(והמהנדס (מ.)) נ .מילר ובנו מחיפה ־ מספר הסתתים האלה היא עשרים וארבעה (בהם שתי צעירות) והם דרים באהלים שהקימו להם לא רחוק ממקום העבודה. הקבוצה תמצא ברבת עמון חדשים אחדים". חב' הקבלנים נ. מילר ובנו הייתה אחת החברות הגדולות באירופה ובארץ ישראל.
20.  רחל  (07/09/2021)
מאד נהניתי מהכתבה. לשמואל ופרחיה סגל היו שלושה ילדים. אלישבע מורתי המיתולוגית לפסנתר שהתחתנה עם מנחם ראט וגרה בבית הסמוך. ירושלים 24א. דוד עורך דין שהיה נשוי להלן. ונחום גם הוא עורך דין. לאף אחד מהם לא היו ילדים, כך שבמותם הסתיימה השושלת וכניראה שאין למי להעביר תמונות וסיפורים.
21.  אסתר  (27/09/2022)
כשהיינו עוברות ברחוב ירושלים אמי היתה מצביעה על בית סגל ומספרת על המשפחה, עד כמה היתה אמידה ומבוססת ועל הגזוזטרה היו יושבים הילדים של סגל, יפים ומוכשרים כולם, צופים בעוברים ושבים המסתכלים בקנאה. לימים למדתי פסנתר אצל אלישבע, בתוקף עבודתי הכרתי את דוד עוה'ד.עצוב שלא נשאר המשך מהמשפחה הזו שהיתה מושא להערכה וקנאה.
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.