YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

מפות מספרות - שאפו פייר ז`אקוטן                  חזרה ל"ועוד"

את דוֹדי דוֹמיניק הערצתי עד יומי האחרון. הוא שניתב את ספינת חיי וטבע בי את התשוקה למפות ולמיפוי. הייתי בן 16 שהלכתי אחריו לקורסיקה לשלוש שנים מכוננות בחיי. יום וליל טרחנו בהתקנת סט מפות של האי. יום הרצחו בקהיר כמעט עשרים שנה אחר כך היה ארור במיוחד.

סליחה לא הצגתי את עצמי: פּייר ז`אקוטן. גנרל. פרופסור בפונטבלו. אביר לגיון הכבוד. אבל אנא מכם - קראו לי פּייר. עורך אתר זה ביקשני לספר על קורותי באותם ימים סוערים במצרים וסוריה לפני 218 שנה והנה אני עושה זאת בחפץ לב.

פייר זקוטין Pierre Jacotin. מקור: ויקיפדיה

שמח אני שהקרטוגרף המהולל פייר ז`אקוטן (Pierre Jacotin) הסכים להתארח במדורנו "מפות מספרות". סט המפות בן 47 הגליונות שהפיק כתוצאה ממסעו במזרח התיכון בין השנים 1798 ל- 1799 וערך במשך יותר מעשור בפריס, הוא פנינה קרטוגרפית והזדמנות נדירה להציץ על פני הארץ לפני כמאתיים שנה. שישה גליונות בלבד עוסקים בארץ ישראל שבטרמינולוגיה של אותם ימים כונתה "סוריה". ארשה לעצמי מפעם לפעם להתפרץ לדבריו של פייר ולהוסיף פרשנויות ובאורים. אז בואו נצא לדרך מפני שזמנו איתנו קצוב.

שיר אבניאון בתפקיד שרולט וינסט מפריז - שרטטת בכירה ב"חיל המהנדסים הגיאוגרפים" המצביעה בגאווה על חבל השרון בגליון קיסריה

נולדתי בשנת 1765. הייתי בן 33 שנים עת החלו שמועות בפריס כי נפוליאון בונפרטה מונה לעמוד בראש מסע צבאי למצרים. בונפרטה עדיין לא היה קיסר וכוונת הדירקטוריון הייתה לבסס שליטה צרפתית במזרח התיכון ולמנוע מיריבנו המרים - האנגלים - קשר טוב למזרח. לא הופתעתי שלמשלחת הצבאית האדירה בת 35 אלף חיילים צורפו ציירים, חוקרים, מדענים וקרטוגרפים שיספקו לאומתנו הגדולה מידע חשוב שישמש אותה בעתיד לצרכים כלכליים וצבאיים. דודי דומיניק טסטוויד (Dominique Testevuide) מונה לראש הצוות שתפקידו למפות את מצרים ומכיוון שעבדנו כבר שנים בהרמוניה נפלאה היה זה רק טבעי שיבחר בי להצטרף למשלחתו. ב-19 במאי 1798 הפלגנו מנמל טולון כשליבנו פועם בחוזקה.

לא אאריך כאן אבל שלושה חודשים אחר כך מצאנו עצמנו במצרים אבלים וחפויי ראש. אמנם נאחזנו בארץ הנילוס ומצביאנו כבש את קהיר אך הצי שלנו הובס על ידי האדמירל האנגלי נלסון בקרב אבוקיר שליד אלכנסדריה ונותרנו מבודדים במצרים. את הזמן עד התבהרות העניינים הקדשנו לחקר מצרים ולמדידתה. שמחתנו הרקיעה שחקים כשנודע כי נמצאה אבן הרוזטה שתסייע בפענוח כתב החרטומים. חששנו גבר עם הגעת ידיעות שתגבורת עות`מנית תגיע מכיוון סוריה. או אז התגבשה ההחלטה לצאת צפונה ולמגר שם את אויבנו. בפברואר 1799 יצאנו כ-12,000 איש לאורך חופי הים התיכון ופנינו צפונה. במשך מחצית השנה הבאה יופנו כל משאבי להכין סט מפות של האזורים אליהם מועדות פנינו.

הנה אספר לכם זכרונותי גליון אחר גליון.

ז`אקוטן וצוותו ערכו שישה גליונות של מפות בקנה מידה 1:100,000 הנחשבות ראשית המיפוי הטופוגרפי של ארץ-ישראל. כל גליון תאר 4,000 קילומטרים מרובעים: 80 קילומטרים באורך ו-50 ברוחב. המדידות נעשו באמצעים בסיסיים ביותר: מצפן למדידת כיוונים, אסטרולאב למדידת כיוון ומיקום בסיוע גרמי שמיים, זמן צעידה למדידת מרחקים ותחקיר טופונומי (שמי) המבוסס על תשאול תושבים מקומיים בשילוב עם מידע ממפות קודמות. ז`אקוטין ניהל יומן בו סיפר על שיטות המדידה וממנו ניתן להבין את נתיב צעידת הממפים בעקבות הצבא. ישנם חבלי ארץ בהם לא ביקרו אך מתוארים במפה על סמך מקורות קודמים או תשאול תושבים מקומיים. חלקים מסוימים בגליונות לא מופו כלל והושארו ריקים. הנה סכמה של ששת הגליונות. שימו לב כי רק השטחים המסומנים ברשת מנוקדת משקפים חלקי מפה הערוכים על פי מדידה בפועל. בוורוד שטחים שכן מופיעים במפה אל לא על פי מדידה ובצהוב שטחים שהושארו במפה ריקים.

עיבוד על בסיס אטלס ישראל מהדורת 1964

גליון אל עריש - מספר 32

כבר בינואר 1799 השתלטנו על קַטיָה בצפון סיני שתשמש אותנו כנקודת מוצא. צעדנו בדרך הים ההסטורית via maris וחשבתי לעצמי שההסטוריה תזכור אותנו בדומה לפרעונים מלכי מצרים, או בני ישראל שצעדו כאן אלפי שנים לפנינו.

 

באל עריש חיכתה לנו הפתעה. המצודה בעלת ארבעת צריחי האבן (ראו מטה במפה שלי) היתה מבוצרת ומאויישת בשעה שציפינו לעיר פרזות. כאן שמעתי לראשונה את השם אל ג`זאר מושל עכו. אנשי המודיעין שלנו סיפורו כי הוא שלח הנה כאלף חיילים אלבנים ומרוקנים. גיבורי הדיביזיה של רינייה יכלו להם אך במחיר של 12 ימי מצור שסיפקו התרעה לאויבנו בארץ-ישראל.

כבר בקטע גליון זה ניתן לראות את יחוד מפתו של ז`אקוטן - הצללה בשחור לבן המבליטה את הטופוגרפיה ללא נתונים על גובה מוחלט, כיתוב בצרפתית ובערבית כולל שם הישוב בעת הקדומה, וסימן מוסכם של שתי חרבות מצטלבות לתאור מהלכים צבאיים עם התאריך בשתי גרסאות: לוח השנה לפי מנין המהפכה הצרפתית והלוח הגרגוריאני.

גליון עזה -מספר 43

חלקים נרחבים מגליון זה של עזה ודרום מישור החוף לא מופו. הצבא צעד בדרך הקדומה הנמצאת כחמישה קילומטרים מהים וממערב לה גבעות שאינן מאפשרות מבט אל החוף. זהו אותו נתיב בו עובר כביש 4 של ימנו במרכז רצועת עזה. מסיבה זו קו החוף אינו דומה למציאות ומאופיין במפרצים דמיוניים.

מדרום מערב לעזה נראה שפך נחל עזה הלא הוא נחל הבשור.

ליד העיר עזה מופיעה הגבעה השלטת עלי מונטר המכונה "הר שמשון"

אל אף שטרחנו הרבה לסייר את החוף ובפרט את חורבות אשקלון, לא עלה בידינו לראות את הים אלא בשפכי הנהרות והנחלים המשתפכים אל תוכו ולא יכולנו למדוד את פיתולי החוף

ב 28 בפברואר 1799 הגיע הצבא לאיסדוד שהיה אחד הכפרים הערבים הגדולים בדרום מישור החוף. מצוין גם שמה הקדום של העיר אזוטוס. מצפון מופיע בברור גשר אשדוד על נחל לכיש שלימים יקרא "גשר עד הלום".

גליון ירושלים ויפו - מספר 44

גליון זה משתרע לאורך החוף מאשדוד ועד הירקון ובמזרח מבית לחם ללבונה. רוב שטח הגליון לא מבוסס על מיפוי בפועל והחלק הדרומי שלו לא נמדד כלל. דרך הים ההיסטורית מגיעה לאזור יבנה ושם פונה צפון מזרחה לכיוון מעבר אפק והמרזבה של השרון (כביש 6 של היום). סעיף מדרך זו פונה ליפו ומשם צפונה לאפולוניה וקיסריה. הדרך העיקרית היתה המזרחית בה נמנעים מחציית שפכי הנחלים.

בונפרטה פעמיו לרמלה שזוהתה בימי הבינים כישוב ארימתאה ממנו בא יוסף הרמתי שעשה חסד עם ישוע, הורידו מהצלב וקברו במערת משפחתו. זיהוי מוטעה זה נבע כנראה מהדמיון הפונטי לשם הערבי. רמלה התקדשה לכן לנצרות והפרנסיסקנים הקימו שם מנזר בו שכן נפוליאון בלילה היחיד שלו בעיר.  

התרגשותם של קומץ הנזירים הפרנסיסקנים שארחו את מצביאנו המהולל לא ידעה גבול. המנזר הקטן היה צר מלהכיל את הכוחות הרבים ורק בונפרטה וצוותו המצומצם שוכנו במבנה האבן. אנו נטינו אוהלינו בסמוך ורק אחר חצות פרשנו לשנת לילה קצרה. זה קרה בשעה 04:25. חושך מוחלט שרר בחוץ ולפתע נשמעה קריאה רמה בערבית. בעייפותי הסתובבתי במיטתי ומשכתי את השמיכה מעל ראשי כמנסה להתעלם. הקריאות גברו וקול מסולסל שבמצבים אחרים הייתי נוטה להתפעל מאיכותו, הלך וגבר. הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות. הצצתי מבעד לחרך האוהל וראיתי בצריח המסגד דמות גוצה הקוראת בעוז קריאות לתפילת הבוקר. קריאות שרק הלכו וגברו. לפתע הבחנתי כי תאורה דלה הוצתה בחדרו של בונפרטה. החלון נפתח ולתדהמתי ראיתי קנה רובה מבצבץ בין סורגי הברזל העבים שלו. נשמעה יריה בודדת. הזימרה הערבית נפסקה באחת וחבטה עמומה נשמעה מן הרחוב השומם. שקט השתרר ברחובות רמלה.

המסגד מסומן בנקודה ירוקה "חלון חדרו של נפוליאון" נקודה אדומה. צילום באדיבות רון פלד

על רצח המואזין מספרים ברמלה עד ימנו אנו אך לא מצאנו אסמכתא לדבר ויתכן שגם פייר שלנו נדבק בחדוות סיפורי המזרח. עוד מספרים כי הנזירים האומללים שילמו מחיר כבד אחרי שהצבא הצרפתי עזב את הארץ עת פרעו בהם שכניהם הרמלאים.

מרמלה  ליפו

יפו תזכר אצל כוחותנו לרעה. ואני תמה מי גדול יותר - אסונם של אוייבנו או צרותנו אנו שחלו בעיר. למצביאנו הדגול - תהא זו עיר שנואה במיוחד וכתמים שדבקו בו ילוו את חייו. בונפרטה צר על העיר מוקפת החומה מדרום. הוא שלח את כמה מקציניו להציע כניעה וכעבור שעות ספורות הבחין בשניים על חומות העיר. רק ראשיהם היו שם. חמתו בערה וכיבושה של העיר היה ענין של זמן קצר.  כ- 2,400 שבויים שתפס צבאנו רוכזו בחוף הים ונטבחו. שנים אחר כך ירדוף כתם מוסרי זה את מצביאנו.

שימו לב כי במפה מטה יש שני סימוני חרבות: התחתון מצין את כיבוש העיר במרס 1799 והעליון את המעבר בה במהלך הנסיגה במאי 1799 עליה נספר בהמשך. עוד בולט השם Village (כפר) צמוד לישוב מצפון ליפו. תופעה זו של חוסר יכולת לזהות שמות ישובים חוזרת על עצמה גם בגליונות אחרים. ההערכה כי מדובר בכפר סומייל

יפו בתחילת המאה העשרים 

הכוחות המשיכו מיפו מערבה בסמוך לנהר הירקון בדרכם צפונה. סמוך לנהר נראות ביצות וסימוני שדות. קשה להעלות על הדעת שצורת ומיקום השדות הם לאחר מדידה ויתכן יותר שאלו תאורים סמליים.

בתנועתם צפונה במעבר אפק (ממזרח למעיינות ראש העין) היה נפוליאון במרחק הקרוב ביותר לירושלים שאליה מעולם לא הגיע. העיר מופתה על סמך מידע קודם שלעיתים היה לא אמין. רכסי הרים דמיוניים משורטטים בסמוך. האם תוכלו לזהות טעות גסה במיקומו של אתר גאוגרפי ? (תשובה בהמשך)

אנו רואים את העיר העתיקה מוקפת חומה וסימנים מוסכמים לכיפת הסלע המוסלמית ולכנסיית הקבר הקדוש. ממזרח לעיר מצוינים הר הזיתים והר העליה לשמים ומדרום ציון

בין הר הזיתים להר המוריה מסומן ערוצו של נחל קדרון. זה המקום לספר על האגדה הנפולאונית הקשורה ביד אבשלום. בצילום ישן זה מלפני כמאה שנה נראה מבנה הקבורה המרשים מימי בית שני המזוהה מסורתית (ובטעות) עם קברו של אבשלום בן דוד. האגדה אומרת כי במקור ניצבה בראש הכיפה החרוטית היפיפיה יד אדם עשויה אבן שהיא שנתנה למזולאום את שמו. כשהגיע נפוליאון לירושלים הוא נזכר בבן המרדן של דוד ואמר "יד של בן שהורמה על אביו - תיכרת!" והורה לתותחיו לירות לעבר היד ולהרסה. סיפור יפה אך הואיל ונפולאון מעולם לא ביקר בירושלים נרשה לעצמנו לפקפק באמינותו.

נחל קדרון ויד אבשלום בתחילת המאה העשרים

והתשובה לשאלה היא כמובן מיקום מוטעה של עמק איילון המופיע מצפון לירושלים במקום במיקומו האמיתי בין ירושלים ליפו ...

גליון קיסריה - מספר 45

גליון זה משתרע בין ארסוף לקסריה לאורך הים ובין שכם לבית שאן בחלק המזרחי של הגליון

בתנועת הצבא צפונה לאורך מרזבת השרון הגיעו הכוחות לקרבת קאקון - כפר ערבי שהתמקם בתוך ומסביב למצודה צלבנית. גובהו רק 52 מטר מעל פני הים אך מהגבעה הקטנה יש שליטה נפלאה על דרך הים העוברת למרגלותיו. לאחר הכיבוש הממלוכי הפך האתר לתחנה בדרך הדואר ואך טבעי היה שהצבא הנע צפונה יעבור כאן.

ליד קאקון יזמו קצינים בצבאנו מהלך צבאי שלא היה לרוחו של מפקדנו. כוחות רבים הוסטו מזרחה לטפל באויב מאזור שכם. העימות אמנם הסתיים בנצחוננו אך לבונפרטה היה המהלך לרועץ. ההסברים כי אנשי ההרים התגרו בצרפתים והיה צורך לחנך את האספסוף עוד הגבירו כעסו. בונפרטה כינס את קציניו באוהלו "זהו מבצע אווילי וחסר תועלת בו הוקרבו ללא צורך מספר אנשים אמיצים. אנחנו לא במצב בו אנו יכולים לשחק את השחצן". 

התוכלו לומר מהו השטח הריק הנראה כאגם או עמק נרחב ממזרח לנבלוס הלא היא העיר שכם?

זהו שטח שלא מופה על ידי ז`אקוטן

גליון עכו נצרת והירדן -   מספר 46

גליון זה הוא השלם והמדויק ביותר מכל ששת גליונות ארץ ישראל וזאת בשל מערך דרכים מפותח בגליל ובשל העובדה שרובו המוחלט של השטח הממופה בגליון נמדד בפועל על ידי ז`אקוטן וצוותו

הממפים הצרפתיים הגיעו כמעט לכל פינה בגליל והסתייעו בתושב שפע-עמר (שפרעם) כמורה דרך . הנה קטע המפה בו מופיע גשר בנות יעקב ובגדת הנהר המזרחית אכסניה.

הגשר צויר באותה תקופה על ידי Francis Brockell Spilsbury. ספילסברי היה רופא באונייה הבריטית "טייגר" שמפקדה היה סידני סמית. ספילסברי שהיה צייר חובב יצא לאחר נסיגת נפוליאון לשוטט בארץ ולהנציח במכחולו מראות שונים מנופה של ארץ ישראל ומהווי החיים של תושביה. ציוריו הנפלאים והערות שרשם בהקשרם הם מקור היסטורי-חזותי נהדר להבנת אותם ימים.

בקעת בית כרם מעוטרת בכרמי זית מדרום לכפר המעורב רמה. גם הכפר המוסלמי נחף מופיע כאן אבל תעלומה היא הכפר El Ons  (ככל הנראה טעות במיקום ובזיהוי).

חופי הכנרת בצד המזרחי רחוקים המציאות בשל העובדה שלא מופו - להבדיל מהחוף המערבי המשורטט בצורה נאמנה יותר לתוואי האמיתי.

האם אכן חיפשו חיילי נפולאון את אוצרות בית המקדש בגליל? האם מצאו? 

מסורת צפתית קבלית בת יותר מארבע מאות שנים מספר כי אוצרות בית המקדש הוטמנו במערות במצוק הסלעי האדיר של ואדי עכברה. המסורות התייחסו גם לעין כחל שבערוץ הואדי היורד מהר כנען ופוגש את נחל עמוד. הרב משה ריישר מציין בספרו "שערי ירושלים" כי צבא נפוליאון בונפרטה חיפש אחרי המטמון : " ... ומלך צרפת נאפולעאן זה כחמישים שנה, שהיה בארץ-ישראל, וגם אצלו היה ידוע על-ידי ספרי דברי הימים, ששם בהר עין-כחל הכלים גנוזים, וחפר את ההר כמעט עד חציו, אך לריק היה יגיעו ולשוא היה עמלו, כי לא ידע שלא יוכלו להתגלות, אליו ולא לאחר, עד שיבוא משיח בן דוד צדקינו בבי"א"

במפת ז`קוטן מצוין הכפר עכברה אבל אין כל סימון מיוחד בסביבתו ואין ככל הידוע לנו אזכור לנושא בספרות הצרפתית. מענין כי כמאה וחמישים שנה אחרי מסע נפוליאון התגלתה באזור קומראן מגילת הנחושת ובה מתוארות אוצרות רבים הטמונים בתל כחלת. לתשומת תושבי מושב כחל שבגליל - חפשו היטב בסביבתכם.

מפה של דרום הכנרת ניתן לראות את מוצא הירדן ותוואי הנהר השונה מהמצב היום. בעת הקמת מפעל החשמל בנהרים שונה התוואי ונדד מזרחה. שני הכפרים הערבים הגדולים באזור הם סמאק (צמח) ועובדייה.

אגם החולה (מי מרום) מופיע במלוא הדרו וסמוך לחופיו השטחים הביצתיים.

גליון צור וצידון - מספר 47

זהו הגליון הצפוני ביותר בכל מערך המיפוי הצרפתי ורוב המוחלט מתואר מבוסס על מקורות קודמים ולא על מדידה

העיר צור. בולטת במפה הסוללה המלאכותית שחיברה את האי שמול החוף אל היבשה

רכס סולם צור מופיע בצורה פלסטית ומדרום לו הכפר באסה (היום שלומי)

לא פעם התגעגתי לימי הראשונים כמודד בסרדינה. כאן אנו לא רק מבצעים את סקירה מדידה ומיפוי - כאן בארץ ישראל אנו תחת איום מתמיד ובעת שאנו רכונים על התרשימים והמדידות אנו גם דרוכים לקדם כל התקפה. ככל שהתקדמנו צפונה הרגשתי סיפוק הולך וגובר על השגי הצוות שלי אך עננה שחורה ריחפה מעל. האם ישלים צבאנו את המשימה. האם השמועות הגוברות על מערך עות`מני - אנגלי חזק המחכה לנו בעכו יתממשו.  מבחינה מקצועית היו סיבות לגאווה: השתמשנו כאן לראשונה ברשת טריאנגולציה ארצית ובמיטב הטכנולוגיה של תקופתנו. האסטרולאב שלי היה צמוד אלי כמעין נשק אישי ולעיתים מצאתי עצמי מלטף את חריתות הנחושת העדינות והמדויקות שעליו. רבים מהישובים בהם נתקלנו לא הופיעו במפות קודמות ותושבים מקומיים סייעו לנו בהכרת שמותיהם. אני יודע שחלקים במפתי אינם מדויקים - אל תשפטוני לחומרה והתחשבו בנסיבות הפקתה.

אסטרולב מהמאה ה-14 . מקור התמונה: ויקיפדיה

ביום 19 במרס 1799 הגיעו הכוחות הצרפתיים לחומות עכו לא לפני שראו שתי אוניות מלחמה בריטיות לוכדות ספינות צרפתיות שהביאו תותחים שהיו נחוצים כל כך לצבא הצרפתי. 54 הימים הבאים יהיו ימי אש ועשן, חולי ומוות, יאוש ותקווה.

בעצת קצין ההנדסה הצרפתי קאפארלי הותקפה עכו מהפינה הצפון מזרחית. כאן יכלו להתקיפה ממזרח ומצפון ונקודה זו היתה רחוקה מן הים - דבר שהקשה על סיוע תותחי הצי הבריטי.

עכו ומחוז הגליל נשלטו על ידי אחמד אל ג`זאר הנראה בציור זה בתנוחה אופיינית עת הוא גוזר מיתה על נאשם בכריתת ראשו. אל גז`אר (הקצב) נעזר בחיים פרחי - יהודי איש דמשק הנראה בתמונה זו אוחז בכתב האישום לאחר שנוקרה אחת מעיניו ונכרת אפו על ידי אל ג`זאר. מושל עכו חבר לאנגלים שבפיקודו של סידני סמית סייעו לו בהתמודדות עם מצור נפולאון על העיר.

ציור של Francis Brockell Spilsbury

לא נכנס כאן לפרטי המצור רק נאמר שכמו גלים המסתערים על החוף - שטפו הכוחות הצרפתיים שוב ושוב את חומות העיר ולא יכלו לה. כאן התגלתה מנהיגותו של אל ג`זאר העריץ שהפיח אימה ומוטיבציה בקרב חייליו. בשילוב תבונת יועצו היהודי והסיוע הבריטי הפכה המשימה הצרפתית לכיבוש העיר בלתי אפשרית. על התוהו ובוהו ששרר בעכו באותם ימים דיווח גם רבי נחמן מברסלב שממש באותם ימים חילץ עצמו בספינה ועזב את ארץ-ישראל.

מכה מורלית למצביא היתה מותו של ידידו ופקודו הגנרל קאפארלי. גנרל זה שאיבד רגל בקרבות באירופה כונה על ידי חייליו "רגל עץ". קאפארלי נפצע בעכו מכדור של צלף עות`מני ורופאיו נאלצו לקטוע את זרועו. הוא הוא הלך וגסס ובתמונה מטה נראה נפוליאון נפרד מקאפארלי.

בשנת 1969 התגלה הקבר לאחר שמהנדס בעירית עכו (ב. דיכטר) הבחין בציונו במפה מפורטת של ז`אקוטן. צוותים יצאו לחשוף את המקום ובנוכחות נציגי ממשלת צרפת נפתח הקבר והשלד חסר הרגל והזרוע לא הותיר מקום לספק בדבר זהות הנקבר. האתר שוקם וניתן לבקר במקום הסמוך למכללת הגליל המערבי.

במהלך המצור על עכו עזב נפוליאון את האזור עם חלק מצבאו על מנת לסייע לפקודו שלחם בלב עמק יזרעאל. בקטע המפה מטה נראית בקעת כסולות התחומה בין התבור והרי נצרת מצפון לגבעת המורה מדרום. שימו לב כי גבעת המורה מכונה בשם "חרמון" ... משמאל לסימון זה ליד הכפר פולה A fouleh (לידו תוקם מאה ושלושים שנה אחר כך עפולה).

בתחילת אפריל שלח נפוליאון את גנרל קלבר לגליל התחתון מחשש מהגעת כוחות אויב מג`נין, משכם ומדמשק. ואכן כוח ערבי גדול של כ- 35,000 לוחמים נע מאזור טבריה ועלול היה להגיע לעכו. ליד פולה התנגשו הכוחות. הצרפתים הסתדרו במערך ריבועי ונשענו על מדרונות גבעת המורה. חוסר תחמושת וצמא עמדו להכריע המערכה ואז מגיעה הישועה מכיוון לא צפוי. נפוליאון שהתגלה במערכה זו במלוא גדולתו כמפקד צבאי הגיע מעכו ומחץ האויב ולימים יתווסף קרב תבור (שהוא למעשה קרב פולה) למערכות אוסטרליץ, ריבולי ועוד.

צבא נפוליאון באזור התבור: ציור של Francis Brockell Spilsbury

ובחזרה לעכו. אניות מלחמה בריטיות נתנו סיוע לאל ג`זאר בן ה- 79 והמאבק בעכו עמד להגיע לרגעי ההכרעה.

ציור של Francis Brockell Spilsbury   

אחת הבעיות של נפוליאון היתה שצבאו לא היה מצויד במספיק תותחי מצור. רבים מהם שנשלחו אליו כתגבור נפלו לידי האנגלים והוצבו כנגדו על חומות עכו.

בתמונה תותחים שיוצרו כמה עשרות שנים אחרי זמן נפוליאון על חומת עכו החיצונית שבנה אל גז`אר אחרי ששככו הדי הקרב. החומה המקורית עליה התכתשו היא הפנימית יותר וחלקים ממנה נהרסו לחלוטין במחצית הראשונה של המאה ה-19

את התאריך 20 במאי 1799 לא אשכח עד יומי האחרון. לאחר 54 ימי מצור על עכו החליט מפקדנו על נסיגה! הימים שקדמו להחלטה זו היו קשים. חוסר תחמושת הוביל לכך שנקבע פרס כספי לכל חייל שיאסוף כדורים באזורי הקרבות, רבים סברו שמצביאנו הוא טקטיקן מזהיר בקרבות בשטחים פתוחים אך פחות מוצלח בקרב מצור ורטנו על ששַבְנו וניסינו להבקיע באותה נקודה בדיוק ולא הפגנו יצירתיות התקפית. מגיני עכו הפליאו בהטלת רימוני תאורה עשויים חרס והוציאו כלבים לחפיר להרתעת התקפותינו. אבדותינו במערכה כולה הסתכמו  בכ- 1200 הרוגים ועוד כאלף מתו במחלות. ה- 20 במאי היה יום קשה אבל אודה ואתוודה כי חשתי גם הקלה: הרחקנו לכת והגיע הזמן לשוב הביתה.

הנסיגה למצרים לא בוצעה בנתיב ההגעה אלא לאורך החוף: עכו - חיפה - טנטורה - יפו - אל עריש. זהו נתיב פחות נוח מדרך הים אבל יש להניח כי הצבא כבר לא נשא את כמות הציוד כבמהלך צפונה ומטרתו היתה חזרה מהירה למצרים.

קטע המפה של חיפה נותן מבט מעניין על מיקום הפריסה היישובית לחוף המפרץ לפני כמאתיים שנה. אם נבחן את הגליון מטה משמאל לימין נבחין בתל א סאמק (תל הדגים הלא היא שקמונה), ראש הכרמל ומעליו המנזר הכרמליתי (סטלה מריס), חורבות פּוֹרְפִירְיוֹן (העיר הסגולה) שהוא השם הקדום של חיפה לאור העיסוק בדיג חלזונות לתעשיית הארגמן שהתנהל בתחומה ובהמשך הישוב חיפה של אותם ימים שהיה קטן ומוקף חומה שבנה זה עתה ד`האר אל עומר שליט הגליל.

 

חייליו של נפוליאון שחלו בדבר ומתו נקברו בקבר אחים אל מול מנזר סטלה מאריס ומבנה דמוי פירמידה נבנה לימים מעל קברם.

בטנטורה הוחלט שאין יכולת לצבא הנסוג לשאת את כל התותחים והמרגמות וחלקם הוטבע במי הים לא הרחק מדור הקדומה.

ארכאולוגים ימיים חשפו חלק מכלי מלחמה אלה והם מוצגים כיום במוזיאון המזגגה המרשים שבנחשולים. כך למשל המרגמה שבתמונה מעלה שנוצקה מברונזה בסביליה בספרד בשנת 1793, נלקחה שלל על ידי הצרפתים ומצאה עצמה טובעת למוות בחוף טנטורה.

על אחד התותחים התגלה סמל האמפריה העות`מנית וחתימת השולטן (טוג`רה) סלים השלישי. מדובר בתותח שנלקח שלל מהעות`מנים בקרב ביפו.

בהמשך המסע העצוב דרומה חלפו הכוחות העייפים ליד הכפר עלי אבן חראם הלא הוא סידנא עלי.

 

ביום 24 במאי - ארבעה ימים אחרי שעזבו את עכו הגיע נפוליאון ליפו. החיילים החולים שוכנו במנזר הארמני שבצפון העיר. 

מה קרה כאן באמת. האם הורה המצביא לתת רעל לחיילים הגוססים כדי להמנע מנשיאתם למצרים או האם הראה מופת של אנושיות ומנהיגות עת חיבק אותם בחום לעודד את רוחם?

היו אלה מהרגעים הקשים במסענו לסוריה. יפו היתה מוכרת לנו עת היינו בה לפני חודשיים במהלכנו צפונה. הפעם הכל נראה אחרת ומצב רוחנו היה ירוד. עד היום קשה לי להזכר בחיילים האומללים מוכי הדבר שרוכזו במנזר הארמני. חברי לאוהל היה בכיר במערך הרפואה של משלחתנו. חיכנו לחזרתו מהביקור של בונפרטה אצל החולים. אחרי חצות הוא נכנס ופניו נפולות. "האומללים ישארו כאן ביפו. השארנו לידם את מעט האופיום ובקבוקי הרעל שנותרו לנו. יהא האל עימם" אמר ועם בגדיו ונעליו נכנס למיטה וכיסה ראשו בשמיכה.

ברישומים שנכתבו מאוחר יותר בצרפת הואשם נפוליאון כי נתן הוראה להרעיל את החיילים. רוב החוקרים סבורים כי פרשה זו נופחה על ידי גורמים עוינים לנפוליאון ולא היה דופי בהתנהגותו בימי הנסיגה הקשים. נפוליאון מצידו דאג להנצחתו החיובית בציורי ענק. הביטו בגודלו האדיר של הציור של ז`אן אנטואן גרו "נפולאון מבקר אצל קורבנות המגפה ביפו"  שנוצר בצרפת בשנת 1803 לאחר שמונה למתעד הרשמי של המסע למצרים למרות שלא היה שותף בו.

בונפרטה נראה בציור זה מלא חמלה והוא לא מהסס לגעת בחייל החולה. כך רצה שיזכרוהו.

ב- 14 ביוני 1799 נכנס חיל המשלוח לקהיר במעין מצעד נצחון אחרי שהחולים הושארו בכפרים בפאתי העיר. נפוליאון הרגיש כקיסר רומי וסיפר לכל כי כתש את עכו והשאירה תל חורבות. כל אחד בדרכו עשה הכל כדי לשכוח את הזוועות והתלאות שפקדו אותם בארץ ישראל. חמישה חודשים אחר כך מונה נפוליאון לקיסר צרפת והשמות עכו ויפו הודחקו וצללו לתהום הנשייה. אולי הלקח שנטל איתו המצביא לקרבות העתידיים הוא שאין לזלזל ביריב כשם שזלזל ללא הצדקה באל ג`אזר.

וזה מזכיר לי בדיחה קצרה: סטאלין עולה לשמיים וממהר לפגוש את נפוליאון. "אני מעריץ אותך - גדול האסטרטגים הצבאיים. לו אתה היית לידי בשנת 1941 היטלר מעולם לא היה מעז לפלוש לברית המועצות !". נפוליאון קר המזג ענה "גם אני עקבתי אחריך כאן מלמעלה. לו לי היה את העיתון שלך -  "פראבדה" (האמת) - איש לא היה יודע על כשלוני בעכו"

חזרתי למצרים ברגשות מעורבים. מחד צבאנו לא עמד במשימה. מאידך השלמתי את מפעל חיי - סט גליונות מפואר מאסואן עד צור. במצרים נשאתי את אהובת ליבי מארי ונותרנו בה עוד שנה וחצי עד עזיבתנו המוחלטת עם שארית צבאנו את ארץ-הנילוס. בשנים הראשונות לחזרתי למולדת שקדתי על הכנת סט המפות מהמסע למצרים וסוריה ואכן בשנת 1809 השלמתי המשימה. הקיסר אסר על פרסום המפות ורק עשרים שנה אחרי חזרתנו הותר הפרסום הסופי של המהדורה השנייה. עוטרתי כאביר לגיון הכבוד ובשנת 1821 הקמתי את האגודה הגיאוגרפית וטרחתי לערוך מפות של ספרד. בשנת 1827 בגיל 62 הלכתי לעולמי.

אני שמח שקראתם לי לספר את סיפורי. אני שומע שחג סוכות שלכם בפתח. סיפרו לי שחג זה עוסק גם בנדודיכם במדבר. אנחנו באנו והלכנו. אתם באתם כדי להשאר. חג שמח ושנה נהדרת . שלכם פּייר.

מעין סיכום

מבחינה קרטוגרפית היה סט המפות שהפיק פייר ז`קוטן חלוצי לאותם ימים למרות מגבלותיו הרבות. בתחום בין עזה לגליל העליון תועדו כמאתיים ישובים. המידע שימש לחקר הארץ במשך כ-75 שנה עד להפקת המפות הבריטיות על ידי הקרן לחקירת ארץ-ישראל (PEF)

מבחינת מסעו של נפוליאון - בראייה צרפתית היה זה כשלון חרוץ והרפתקה מיותרת אך מבחינת ארץ-ישראל שנמנמה תחת השלטון העות`מני היה מסע זה נקודת תפנית. נפתחה עת חדשה בעניין של עמי העולם בארץ הקודש והמאה ה-19 תהייה עת שינוי שתכונה "היקיצה של ארץ ישראל": עניין גובר של המעצמות, תנועות וארגונים שיביאו לכאן חלוצים וחולמים שבמהרה ישנו פני הארץ ללא היכר.  

מקורות
שטנר יצחק, מפת ארץ ישראל ותולדותיה, מפת ז`אקוטן עמוד 152, מוסד ביאליק 1951
קרמון יהודה, ניתוח מפת ז`אקוטן, מאמר באנגלית שפורסם ב IEJ 10 1960
אלסטר יוסף, מפת ז`אקוטן, בתוך אטלס ישראל בהוצאת אגף המדידות של מדינת ישראל 1964
שור נתן, מסע נפוליאון לארץ-ישראל, הוצאת עם עובד, 1984
לצפיה במפות המלאות:  אוסף david rumsey

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לדף ראשי מדור מפות מספרות

חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי 


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה